[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שני בית
/
החיים שלה

היא יצאה אל העולם. היא חיה.
שלוש שנים במקום אחד, שהיא לא זוכרת, היא לא מכירה עכשיו.
כבר שלוש-עשרה שנים במקום השני. היא לא מבינה איך הם יכלו
לעבור לה ככה.. מהר.
תקופה לא ארוכה, כשהיא הייתה עוד קטנטונת, לא ממש מתחברת לה עם
העכשיו.
היא זוכרת דברים שקרו, ואולי היא גם זוכרת דברים שלא קרו, אבל
היא לא יודעת שהיא זוכרת אותם. היא אהבה מקומות קטנים, להיות
לבד, רחוקה מכל העולם. היא רצתה שיחבקו אותה, אבל היא פחדה
מזה. לא היו לה הרבה אנשים לתקשר אתם. היא לא ידעה שזה בגללה.
היא חשבה שהיא בסדר. היא לא ידעה מה היא רוצה. אבל היא הייתה
קטנה, אז זה היה בסדר.
עברה התקופה.
היא חשבה שעכשיו יגיע משהו חדש, היא ציפתה לו. והיא התחילה.
אבל היא לא הסתדרה כל כך בהתחלה. היה לה קשה. בגלל האנשים- היא
חשבה... אבל היא המשיכה, למרות הבעיות, ואיכשהו היא הסתדרה. לא
היה לה אכפת. לא היה לה אכפת. מה יחשבו עליה, מה חושבים עליה.
וחשבו, אבל היא לא שמה לב. היא כבר תקשרה, אבל לא בצורה הכי
טובה. זה השפיע עליה בשלב יותר מאוחר. היא אהבה לפעמים. אהבו
אותה. זה מה שהיה הכי חשוב. היא דמיינה שהיא עפה בשדה רחב, היא
דמיינה שהיא עולה במדרגות שלא נגמרות, מפחדת ליפול. היא עברה
את התקופה בשלום. היא עברה אותה למרות הקשיים ואי אפשר להגיד
שלא היו לה. אמנם לא בצורה הכי קשה שאפשר (כי יש כאלה שחיים
בזבל), אבל היא לא הייתה אוהבת את עצמה של אז עכשיו.
עברה עוד תקופה.
היא בוגרת עכשיו. היא חשבה ככה. היא טעתה (היא עדיין טועה כי
יש לה עוד הרבה לעבור- היא מקווה). משהו מהתקופה שנגמרה נשאר
בה. דבק בה. אבל יותר מאוחר, היא השתנתה. זהו, עכשיו היא כבר
מתקשרת. היא תקשרה, אבל עדיין היה משהו חסר בזה. בהתחלה היא
קצת דאגה, היו דברים שהפריעו לה. דברים ישנים שהתחדשו ונהיו
יותר מסובכים. היא חושבת שזה היה גם השפעה סביבתית. אבל היא
עברה גם את זה, כמו כל דבר בחיים. והתקופה? אפשר להגיד שהיא
הייתה טובה. כן, היא הייתה טובה. היה לה את כל מה שהיא חיפשה
(אפילו אם היא לא ידעה שזה מה שהיא מחפשת). היא לא ידעה שזאת
הייתה תקופה טובה. היא בכתה הרבה. היא למדה מה זה להישבר,
להיקרע, מה זה כאב (ושוב, זה היה רק נדמה לה שככה). וכן, היא
אהבה. ואפשר להגיד שגם אהבו אותה.
והנה ועברה לה תקופה נוספת (התקופות האלה, הן רק הגדרה של
העולם, הן מתחלקות ככה רק בגלל שהן אמורות. לא בגלל הרגשות,
אלא בגלל המקומות).
עכשיו היא כבר גדולה יותר. אבל היא גם כל כך קטנה. היא שבירה
עכשיו יותר מפעם, למרות שהיא נראית פחות. היא רצה במרחבים
הפתוחים של האוקיינוס, והיא סגורה בתוך חדר שחור. היא אוהבת את
זה והיא כל כך שונאת להיות ככה. היא עדיין לא מבינה, רק שעכשיו
היא כבר מבינה שהיא לא מבינה. תחילת התקופה הייתה הכי טובה
שהייתה לה. היא קיבלה את מה שאין להרבה אנשים. ולא היה אכפת לה
אם זה לא היה אמיתי, כי אין שום דבר אמיתי (את זה היא כבר
הבינה ממזמן). היא לא העריכה את זה שהיה לה טוב (טוב זו הגדרה
סובייקטיבית). היא רצתה עוד, אבל היא ידעה להיות מאושרת.
הידיים שלה כבר לא היו בידיים שלה. הן היו בידיים אחרות.
וידיים זה דבר אמיתי (גם את זה היא למדה). היא אהבה את זה שהיא
לא אחראית על הידיים שלה, למרות שאם היו בוחנים את המצב מקרוב,
היו רואים שהן שולטות על הכל בלי קשר אליה בכלל. אהבו אותה,
וגם היא אהבה. אבל היו עוד צדדים לתקופה. הם לא נראו חשובים.
הם לא היו חשובים. אבל הם היו שם. והם השפיעו וישפיעו עליה.
עוד תקופה נפתחה לה בתוך התקופה המוגדרת הנ"ל. נפתחה. זה לא
אומר שהיא רצתה שהיא תפתח. אבל זה קרה. והיא נמצאת שם עכשיו.
היא כלואה באי, ואין הרבה אנשים שיהיו מסוגלים לחצות את הים
שהיא הצליחה לחצות בעצמה. היא יושבת שם והיא מחכה. היא כבר
מתקשרת נפלא (אם הביטוי אכן מבטא את המצב). היא יודעת לצעוק.
צעקה שלא כולם שומעים, שלא כולם מבינים. היא לא מבינה איך זה
יכול להיות הגיוני. אבל מצד שני, אין דבר כזה הגיון.
התקופה תמשיך עוד... זמן.  

והזיכרונות, כולם, הם כל כך מוגדרים, הם כל כך כמו שהם אמורים
להיות. היא מזויפת. היא מזויפת. היא מזויפת (הדגשה בלבד- אין
משהו מאחורה). היא מבינה שהיא ככה. אבל היא מחפשת ייחוד. היא
מחפשת שלמות. כל מה שהיא רק רוצה זה שיאהבו אותה. היא מודעת
לרצון הזה. היא חושבת שהיא מודעת לכל מה שהולך בתוכה. היא
חושבת שהיא מודעת להכל, אבל היא טועה. היא חושבת שהיא לא טועה
אבל היא יודעת שהיא כן. אולי, אולי זה רק בגלל שאומרים לה שהיא
טועה, והיא מאמינה בזה, בגלל שהכל מוכח, כל מה שאומרים- יש לו
בסיס. היא רוצה לא ללכת אחרי החברה, היא רוצה שיראו שהיא לא.
אבל היא גם יודעת שבעצם כל מה שהיא עושה הוא ללכת אחרי החברה.
היא מנסה לשנות את זה, או לפחות היא חושבת שהיא מנסה. אם היא
באמת הייתה מנסה, היא הייתה מצליחה. יש לה עוד כל כך הרבה
להבין. אלה בעצם לא החיים שלה, הם רק 'שניה' במונח של השפה.
וכל הזמן מהדהד לה בראש עד כמה שהיא צריכה למצוא הכל. היא
צריכה למצוא את העולם שמסביבה. ויש לה עוד כל כך הרבה להבין
שהיא לא מבינה.
היא לא אוהבת את ההגדרות, היא לא אוהבת שמנסים להכתיב לה
דרכים, והיא בכל זאת הולכת לפי דרכים מסוימות. הכל כל כך
מנוגד. היא לא מבינה. היא מפחדת שהיא לא תבין אף פעם, אפילו אם
אומרים שמבינים, שזאת רק התקופה.
שאיפות, מטרות, צדדים, הם לא חשובים. תקווה, תמימות (היא אוהבת
את המונח הזה), רגש. זה מה שחשוב לה. אליהם היא רוצה להגיע.
והיא רוצה להבין. אבל היא חושבת שיותר מכל, היא רוצה שיבינו
אותה. ומי שיוכל להבין אותה, הוא זה שיוכל ללכת על המים לכיוון
שלה, אם הוא רק ירצה. והיא תקבל אותו. היא יודעת למי היא מחכה,
אבל היא פשוט לא יודעת מאיפה הוא יגיע.

החיים שלה, בעצם לא התחילו (אפילו אם היא מפחדת שהיא כבר בסוף
שלהם). החיים שלה הם בכל זאת כמו של כולם. בגלל שכולנו קיימים
כאן סתם ככה. אין תכלית, ואין סיבה. וזה ההסבר הכי הגיוני לאי
ההבנה שלנו (שכחתם כבר שאין דבר כזה הגיון?) . ולמרות שכולנו
מנסים להבין את מה שקורה, אנחנו בעצם לא יודעים שאפילו אם יש
משהו מעבר למה שהחושים שלנו מסוגלים לתפוס, אנחנו לא נוכל
להבין אותו לעולם.
והחיים שלה הם ריקים, והם גם מלאים בצורה שלא תאמן.
והכל, זה בגלל, שאין לה חיים. החיים שלה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבאסה בלחתום על
סלוגנים, היא
שאח"כ, כשכבר לא
אמצע הלילה
ופתאום קוראים
אותם, מבינים עד
כמה הם דפוקים!


אחת פשוט לא
לומדת לקח


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/12/00 3:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני בית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה