בלהט העין בא
יובש הפה, קם
גודש הדם,
ענוג ומרטיט,
כנוע וחם,
עולה מלטף, עוטף
בנשיקות ורגוע,
נעים לך כאן.
הן גם אם
יותר מפקפוק
או סיכון מפוקח
הומים כבר בקו הזינוק,
מה בכך? תוותר?
לא תיקח?
כבל העוגן מתוח עד
דק
דק
דק
דק
עד כדי כך
כבל העונג שלך משתוקק
מ ת א פ ק
מ ת פ ו ק ק
ונקרע לגזרים.
אתה מזנק.
אל תשכח:
גם לו שמש תבוא
כמו כל בוקר, כמו
שמש,
גם אם מטביעות שבחול
רק חול ייוותר,
מה בכך?
הישאר.
טבע בשלווה.
אל תמהר לאסוף
עצמך עת
חרך החלון
מתבהר.
יש סיכון מחושב
ורק בדל סיכוי משער
שאולי -
רק אולי - הבוקר הזה
הוא אחר.
אולי - זה הרבה,
אל תוותר.
|
