------ סיפור זה מבוסס על מקרה אמיתי ------
כמעט אמיתי

"כולם מתו, גם ניר, גם שאול וגם מוקי הכלב של השכנים, כן... זה
שתמיד לעס לי את הנעלים...
זה לא שזה מרגש אותי או משהו כזה, סתם רציתי לשתף אותך
בזה..."

כך כל זה התחיל. ביום שני בבוקר השעון צלצל מוקדם מדי, הוא
צלצל בחמש וחצי במקום בשש וחצי, ולא הייתי עושה מזה עניין גדול
אם לא הייתי זוכר בוודאות שכיוונתי את השעון לשש וחצי.
ובכן קמתי מהמיטה רצתי למטבח לבדוק מה השעה ב"שעון הגדול", כמו
שחשבתי ה"שעון הגדול" הורה על אותה שעה שהשעון המעורר שבחדרי
הורה.
"תחזור לישון אין לך מה לעשות בחמש בבוקר!" אמרתי לעצמי.
ומייד השבתי לעצמי "אתה צודק בהחלט!".
חזרתי לחדר, סגרתי את הדלת, נעלתי אותה, שכבתי במיטה וכעבור
כמה שניות ספורות נרדמתי.
(ישנתי עד השעה שש וחצי כך שאני לא יודע מה קרה בבית עד אותה
שעה, אבל כשהתעוררתי...)

"את בטח רוצה לדעת מה קרה", אמרתי לה.. והיא ענתה בחיוב
כמובן.
"בסדר..." אמרתי, והמשכתי בסיפור.
לאחר שהתעוררתי והתארגנתי יצאתי לגן הציבורי. כעבור חצי שעה
הגיע ניר ממעבר לפינה, ומיד אחריו הזדחל שאול.
שאול היה גדול במקצת משאר האנשים הממוצעים שפוגשים בתור לסופר
אבל בשביל ניר הוא עדיין היה החבר הטוב ביותר בעולם.
דיברנו קצת, הפחדנו ילדים קטנים, ואז ניר הדהים את כולנו
בבשורה, "מישהו מנסה להרוג אותי", הוא אמר בשקט. אני לא יודע
מה הוא רצה שנעשה בנידון אבל מייד אחרי שהוא סיים את דבריו
שאול ואני התפקענו מצחוק.
ניר נעלב במקצת, אבל מייד המשיך בדבריו, "גם אתם בסכנה".
זה כבר עניין אותי קצת יותר מההצהרה הקודמת שלו, ומייד הייתי
קשוב לדבריו, "הם ראו גם אתכם שם איתי", הוא הוסיף.

ע