New Stage - Go To Main Page

גאיה בלו
/
את יושבת מולי

את יושבת מולי, ובוכה.
אנחנו יושבים אחד מול השני, בגן המקסים הזה, מלא בעצי שסק ועוד
כמה עצי פרי, על הדשא הירוק ירוק הזה.
הממטרות הפסיקו לעבוד לא מזמן, והדשא הלח מרטיב לי את המכנס,
ובטח גם לך, ואת בוכה. מרטיבה אותו מלמעלה. בוכה.
אני כל כך רוצה להושיט לך יד, לקרב אותך אלי ולחבק, אבל יודע
שעדיף שלא.
מנסה בכל זאת, את מתכנסת בתוכך. מרימה את בירכייך מהישיבה
המזרחית אל עבר לבך.
ובוכה. לא צווחת, לא בוכה בקול, פשוט בוכה.
אפילו הסנטר שלך לא ממש רועד ברעידות גדולות, אלא קטנות כאלו,
כאילו סמליות והדמעות.. דמעות גדולות גדולות ולמרות השטף, הן
בודדות. כאילו נמשכו על ידי צבע המים בעזרת מכחול של האלים.
כמו שמלמדים ילדים לצייר דמעה, כזו עגולה למטה, ולמעלה, צרה.
ואת בוכה.
הושטתי יד לעברך, ואת ברחת מהמגע. ידעתי שעדיף היה שלא לנסות,
אך לא נורא, רוב הנזק כבר נעשה.
משיכה קטנה מהאף, מין "סניף" שכזה הגיע מכיוונך וחזרה השתיקה.
עיניך תקועות בתוך האדמה. לצד כפות רגלי, שנראות לי ענקיות
נורא פתאום. גדולות כאלו, לא שייכות.
"ענבלי..." אני מנסה
דממה. ודמעה.
"את יודעת שאני לא עושה את זה כדי לפגוע בך."
"אז מה" חלוש התגלגל משפתיך.
"בכל זאת זה פוגע" התגלגל מעיניך, שתקועות באדמה, ליד כפות
רגלי העצומות.
שתיקה.
ניגוב חזק חזק של הדמעות בא מצידך והרמת אותן על מנת שיפגשו את
שלי.
שלי נסוגו קצת אחורה.
הדם שבעיניך, עיניך האדומות ירוקות, הבהילו קצת את עיני.
"ליאור." אמרת לי.
"ענבל."
נשימה כזו אל תוך הריאות ונשיפה ארוכה ושקטה.
"אני יודעת ש..."
שתקתי. ידעתי שאת צריכה את הזמן שלך ושאם אני אדבר, אני סתם
אהרוס את הרגע הנדיר הזה שבו את מדברת אלי בלי מסיכות, בלי
צביעות ובלי ציניות, רגע כזה שמגיע מבפנים מהלבידו - מהלב.
"ליאור..." המשכת
"אני יודעת ש..." נתקעת שוב באותה הנקודה.
"בואי הנה." הושטתי שתי ידיים לחיבוק ואת הנדת ראשך לשלילה.
"אני יודעת שזה צריך להיגמר.
פשוט קשה לי...
קשה לי... לאבד אותך."
הרגשתי איך העפעפיים התחתונות שלי פתאום מקבלות תוספת של משקל
"ענבלי... את יודעת.. שאני אוהב..." הפעם אני נתקעתי
"גלידה עם ריבת חלב" חייכת אלי, חוזרת להגנות שלך
"אותך." עניתי.
שתקת.
"אבל אנחנו לא מסתדרים. זה לא הולך ענבל. כואב לי לריב אתך."
את שוב מתכנסת לתוך עצמך.
אני לא מוותר הפעם. קם, ניגש אליך ומחבק.
את לא מתנגדת. דוחפת את האף שלך בבית השחי שלי, מנסה להתחפר שם
כמו חפרפרת קטנה,      כמו תמיד.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/2/02 15:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה