-"כן..." אמרתי לה. -"תמשיכי זה נהדר...".
השעה הייתה מאוחרת אבל אני מרוכז בה מתמיד.
-"כן?" היא שאלה אותי.
מתפלאת מיכולתה שלה לעזור ולעורר נער מתבגר שכמוני.
-"אההה" עניתי מרוצה.
פעם ראשונה שלי והצמרמורת אחזה בי כמו ילד שהולך פעם ראשונה.
"אתה פשוט מצוין איך אתה עושה את זה??" שאלה בפליאה.
אני גם התפלאתי איך עשיתי את זה למרות מה שעמדתי להגיד.
-"תשמעי זה מרוב התרגול שאני עושה בביץ" חייכתי לעברה.
היא חייכה בחזרה.
-"זה לא מספיק..." היא גערה בי "אני רוצה עוד" הייתי טיפה
מאוכזב
כל האופוריה של הפעם הראשונה נגמרה ועכשיו צריך לעשות עוד
פעם?
שוב אני יצטרך להוכיח את עצמי? איזה עולם זה....
ואולי זה היה רק מזל? פוקס...
-"נו אני מחכה!!" היא ישבה שם מתנשאת. נו, טוב היא עושה את זה
הרי כל יום! ועוד כמה פעמים ביום.
הסתכלתי עלייה והתחלתי בעבודה. משתדל. מרוכז. התמהמתי קצת.
-"כן, כן....יפה מאוד... אתה רואה שאתה יכול? זה הכל בטחון
עצמי!"
לא האמנתי שאפשר היה לגבור על השמחה שבפעם הראשונה אבל פעמיים
רצוף? הרגע זו הייתה הפעם הראשונה הקסומה וכבר הצלחתי עוד
פעם...אין צורך להגיד שהייתי באקסטזה.
-"עוד אחד אחרון, זה יהיה קצת קשה אבל תשמור על ריכוז ונסיים"
היא אמרה ושמרה על החיוך.
הסתכלתי עלייה תשוש, מבולבל.
-"אני אנסה" מלמלתי מוסיף אנחה.
ניסיתי. באמת שניסיתי. השתדלתי. אבל זה היה מעליי.
פעם שלישית רצוף? באותו יום? בשעה? נכנעתי.
-"בסדר לא נורא. זה קורה לכולם. זו פעם ראשונה שלך היום."
היא הסתכלה עליי קצת מאוכזבת. כנראה חשבה אותי לקצת יותר.
קמתי, אמנם מאוכזב מהכשלון האחרון אבל מרוצה מהפעמים
הראשונות.
הגשתי לה אתה הכסף, אתם חושבים שהיא מרגישה זולה שהיא צריכה
לעשות זאת לפרנסה? בכל זאת לא חשבתי על זה באותו רגע חשבתי רק
על להסתלק משם. ללכת הביתה לנוח. הייתי תשוש.
יצאתי מדירתה לכיוון ביתי שמח מאושר. ביציאה היא קראה לי.
-"פעם הבאה אני מצפה ליותר."
חייכתי אלייה ובליבי ציפיתי לפעם הבאה אבל בינתיים הייתי
עייף.

כן, זו הייתה הפעם הראשונה שלי.
הפעם הראשונה אצל המורה הפרטית למתמטיקה....