פרולוג:
מאימי קיבלתי ליום ההולדת זפק,
אבי העניק לי בשי קוצר רוח ומטול שקפים.
וכך אלך בעולם בודד-דה.
אני וזפקי ומטול השקפים,
ממתין-נה לתקווה, לתשובה.
ואין קול ואין עונה.
------
ולפתע ! דממה מתוך הדממה!
ואני מביט-טה במראה,
וקוצר הרוח גדל ועולה,
ומטול השקפים בוער וגואה
והזפק מכביד, ובבכי צועק
"די!" "לא עוד לשתיקה!"
ואז מלאכי הרקיע כולם,
יורדים לעברי, מושיטים לי ידם,
במטול מקרינים הם פרחים של תקווה,
את הזפק מלטפים ועוטפים בחיבה,
קוצר רוח הופך לנשיקה מתוקה.
ואני מביט-טה...נשימה אחרונה, |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.