היה חם.
הזקן נכנס לבית הקפה וישב בשולחן הפינתי. היה ריק והוא הזמין
את כוס החלב שלו. הוא הפנה את ראשו לכיוון הרחוב והשתעל.
המלצרית במיני קצר עטוף סינר אפור ניגשה לשולחנו והניחה את
הכוס.
מה שלומך יוסף?
אני כבר לא יודע.
הוא יבוא?
ככה אמר. ושניהם הביטו לרחוב.
הוא הגיע, ניגש למתקן העיתונים,  ולפני שהתיישב לקח את
הספורט. המלצרית חייכה והלכה לה.
קצר ארוך עם מים קרים, בשבילך אדון אבנר .חזרה עם אותה הזמנה
מוכרת ואהובה.
תודה רבה גיברת .אמר לה בחיוך.
שלום אבנר, ראית את האנדרטה? שאל הזקן.
כן ,ואתה יודע, היא לא יפה כמו שחשבתי שהיא תהיה.
עזוב אותך אם השטויות .הוא לגם מהקפה והסתכל במראה ממול.
הזקן קם.
טוב אני כבר הלכתי ולפני זה תגיד להלל שאני הייתי והוא לא בא.

הלל באמסטרדם.
אני יודע .צחק הזקן .
הוא הסתכל על הזקן ונזכר במלחמה .
יוסף, רציתי לשאול אותך משהו.
אתה יכול להתחיל .הזקן הסתובב אליו וקינח את האף.
אתה זוכר לפני הפיצוץ שקמת אלי ?רצית להגיד משהו לא?
כן...
המלצרית הדליקה את הרדיו והזמר שר את השיר שאהב.  "...בין בתים
חיוורי קירות ועצומי תריסים."
אני חושב שרציתי להגיד לשניכם  ביחד, אמר הזקן במסתוריות
מסוימת , לך ולהלל.
"..נכנס אל תוך החדר מתייעץ בשעוני " הזמר המשיך לשיר והוא
אתו  שוכח את הזקן ואת השאלה, שוכח את המלצרית ואת המקום ושוכח
למה בא לכאן היום .
הוא הדליק סיגריה וחיכה שהשיר ייגמר.
יוסף אמר שלום עם קידה נחמדה למלצרית ,חייך לגיבורנו שישב
בשולחן ממול  ,יצא לרחוב ,התעכב ליד האנדרטה , והמשיך.
השיר נגמר והוא הבין שלא קיבל תשובה לדבר הזה שמטריד אותו כבר
זמן רב. הזקן היה  רחוק מדי ואפשר שהתשובה יכולה לחכות עוד
מספר ימים לכשיפגשו שוב, הרהר .
המקום נתמלא בלקוחות חדשים ,המלצרית עברה משולחן לשולחן מנסה
לרצות , ריח הקפה החדש העביר בו רעד עדין .הוא נשען לאחור על
המראה הגדולה חשב עליה וביקש ממנה עוד קפה.
היא ניגשה אליו עם הקפה.
על מה אתה חושב?
אני חושב כמה אנשים ,עכשיו, בכל העיר הזאת, מחרבנים ,אבנר הרים
ראשו ועיניו זהרו, ואחר כך פותחים את המים. תחשבי על כל הביוב
שזורם מתחתינו , כמויות של חרא ופיפי בתוך תעלות חשוכות שנעות
השד יודע לאן. אני חושב שאנחנו צריכים מדי פעם להיזכר בעובדה
קטנה וחסרת חשיבות לכאורה זו. המערכת עובדת. ואם משהו יתקלקל,
תתארי לך , מה יקרה פה. חרא בכל מקום. והזבל שאנחנו מייצרים
וזורקים כל יום. כמויות אדירות. אבל בתור חיה אסתטית מצאנו
פתרון ממש נוח:פח הזבל. ושמישהו יפנה אותו ושזה יהיה מוקדם
בבוקר בבקשה .ואת הזבל החדש מורידים לפח מאחורי הבניין ושוכחים
ממנו. איזה ניקיון רוחני יש בלהיפטר מזבל שאנו מייצרים, בשבילי
לעמוד מול הפח הירוק עם שקיות מפוצצות של זבל זה טקס טהור של
הקלה. יחי פח האשפה הירוק כשהוא ריק!!!
היא הסתובבה ,בודקת את האזור .
ולמה שהמערכת תפסיק לעבוד ?
משהו חייב לקרות. שום דבר לא נמשך לנצח, וחוץ מזה,  לאן
לעזאזל, תגידי לי  נשמה קטנה שלי  הכל הולך? מתישהו מאיזה חור
הכל יצוף ויעלה.    
הוא קם ממקומו התמתח בגב קעור לאחור , הניח בידה עשרים שקלים ,
החזיר את העיתון למקומו , נפרד ממנה לשלום ויצא אל הרחוב
ההומה,  מזמזם מנגינה ישנה.