|
נכנסתי ל"קאובוי של חצות" וחיבקתי את ראצו.
שרתי "כולם מדברים אלי" ונסענו דרומה לדהב.
פטריות על גופי נעלמו ,והים עשה ניסיונות בכל גווני הכחול.
הדייג ניסה להבין, ואני בכיתי כשאמרת:
"אני נוסעת לניו יורק" |
|
אין עוד למה
לחכות אחים
יקרות, אחיות
יקרים, נותרנו
לבד, ואולי יש
תקווה רק
כשמחפשים אבטיח
שיהיה אדום אדום
בפנים... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.