אתמול חלמתי שאני יכולה לדבר עם אלוהים.
לא לדבר איתו כמו שכולם עושים שהם רוצים לבקש כל מיני דברים
אלא ממש לדבר אתו, כמו שמדברים עם חבר.
דיברתי איתו שעות. שואלת אותו את כל מה שכל אדם רוצה לשאול את
אלוהים. נו, אתם יודעים : למה יש מלחמות? למה יש רעב, וצער,
וכאב, ושנאה. וכל מה שאי פעם רציתם לשאול את אלוהים ולא העזתם.
שאלתי אותו כ"כ הרבה שאלות עד שכבר לא היה לי נעים (לפעמים אני
לא סותמת) בכל זאת, זה אלוהים.
בהתחלה הוא התפתל, וגמגם. אבל אחר-כך הוא כחכח בגרונו וענה לי
לאט ובסבלנות על הכל.
קשה לו, לאלוהים. הוא אחראי על כל העולם הגדול הזה, גם על אלו
שלא מאמינים לו. הוא סיפר לי על המלאכים, שרק יושבים ומתבטלים
כל היום ונהנים מההטבות (הנחות בחנויות, סרטים חינם וכאלה)
הוא סיפר לי על האנשים כפויי הטובה שבגן עדן, שמרגע שהגיעו לשם
התגלה הפרצוף האמיתי שלהם והם רק הורסים ומשחיתים את כל היופי
שהוא עמל עליו כ"כ קשה, ושכל שבוע הוא צריך לתקן את כל מה שהם
הרסו, כאילו שאין לו מספיק עבודה גם ככה.
הוא אמר לי שאין דבר כזה גיהנום, שכל האנשים שלא חיים בגן עדן
חיים במין עולם מוזר כזה, וחווים את החיים שלהם מחדש, כדי לתקן
את כל הטעויות שעשו בחיים הקודמים שלהם.
בקשר למלחמות, הוא אמר שיש דברים שאפילו הוא לא יכול למנוע,  
בכל מה שאנשים גורמים לעצמם הוא לא מתערב. "אנשים צריכים לעשות
את ההחלטות שלהם בעצמם" הוא אמר, "בלי שיתערבו, ולכן, אנשים
טפשים מחליטים דברים טפשיים".
הוא אמר שהמלאכים שלו עושים המון טעויות ובגלל זה יש רעב,
ועוני, וילדים קטנים שסובלים. הוא אמר שכל פעם מחדש הוא צועק
על המלאכים שלו ושוב ושוב הם עושים אותם טעויות שהוא צריך
לתקן. נראה לי שקצת נמאס לו לאלוהים. קשה להיות שם לבד למעלה,
בלי חברים, בלי מישהו לדבר איתו, גם כל האנשים שפונים אליו
בבקשות ובתפילות לא יודעים באמת כמה הוא בודד.
אחרי הכל, הוא חי כבר המון המון שנים וראה הכול אבל הוא יודע
שהאדם הוא רע וכפוי טובה. וסך הכול - הוא די מאוכזב מאיתנו.
אמרתי לו שאני מבינה אותו, והבטחתי לו שכל ערב לפני השינה אני
אדבר אתו קצת, כדי שלא יהיה בודד.
התעוררתי מהחלום קצת מבולבלת, אבל אחרי שעיכלתי את מה שהיה
החלטתי שביוצר אני לא אפנה אל אלוהים בבקשות, גם ככה,
קשה להיות אלוהים.