מגי שגיב / עכירות זמנית |
רומזת על רגלי המשותקת
מעמידה פנים כאילו היא אינה מכאיבה
מקיצה מאיבוד הכרה לשינה נים לא נים
מניעה אצבע להראות סימני חיים.
בהדרגה מתנשאת מתוך הפיהוק
רוקקת בהזיית תעתועים בינונית
מושכת אינסוף במצילה.
לבלרים במעילים שכורים קמים לכבודי
אם אחד מהם יהא מיתמם אלי
יש בכך משום חמלה
ואת זו אני הודפת כי שבעתיה עד בחילה.
בין כך או כך כבר אינכם נוגעים בי
משסידרתי את ענייני
מחשבותי הנתלשות הופכות אותי לאזכור זמני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|