שבוע אחרי שהיא הלכה, התחלתי להתעורר בבוקר מוקדם, לא יכלתי
לישון בגלל הרעש, כנראה שבונים משהו פה בשכונה. כל הזמן צעקות,
"תביא את הלבנים לפה, איפה המערבל בטון?" כל בוקר אותו
הסיפור.
בערך שעה אחרי שאני קם נפסק הרעש. בהתחלה הייתי בטוח שהם סתם
יוצאים להפסקה ארוכה וממשיכים אחרי שאני כבר בכל מקרה יוצא
לעבודה.
יום אחד רציתי לראות מה בונים ומאיפה כל הרעש. הסתובבתי בכל
השכונה, אבל ראיתי כלום. הלכתי ברדיוס של קילומטר מסביב לבית
שלי, שזה נראה לי בערך הטווח שאני עלול לשמוע את הרעשים. אבל
כלום.
אחרי חודשיים נפסקו הרעשים, התחלתי להרגיש כבד יותר. לפחות ב10
קילו. עליתי על המשקל לבדוק, אבל לא רק שלא השמנתי, רזיתי.

אפשר להגיד שהמשכתי בחיים שלי, כמעט שלא חשבתי עליה. הגברתי את
הקצב בעבודה, התחלתי לצאת שוב עם חברים. אפילו הכרתי בחורה
חדשה. לא יודע מאיפה היה לי את האומץ, אבל התחלתי איתה, והיא
הסכימה לצאת איתי.
היינו ביחד חודשיים, עד שהיא החליטה להיפרד ממני. היא אמרה
שאני אפאתי כלפיה.
נפרדנו בצורה לא הכי יפה ואני די נפגעתי ממנה.
לאחר כמה ימים כנראה ששוב התחילו לבנות משהו באיזור. שוב שמעתי
קולות בניה וצעקות "צריך לעשות את זה גבוה, אולי נשים גם גדר
מסביב?".
הרגשתי כבד יותר בעוד חמש קילו, שזה בדיוק המשקל שהורדתי
בחודשים האחרונים. מוזר מאוד מה שקורה פה.

דווקא התאוששתי די מהר, אולי תוך שבועיים. שוב יצאתי עם חברים,
שוב צחקתי, התחלתי לרוץ בים, ניסיתי להיפטר מההרגשה הזאת של
הכבדות, אבל היא לא עזבה אותי. הרגשתי כבד ושמן, למרות שלא
נראתי כל כך טוב כבר שנים.
לאחר כחצי שנה בערך, התחילה איתי בחורה בפאב. היא הייתה
אסרטיבית, גבוהה, יפה ומאוד שנונה.
התחלנו לצאת והאהבה פרחה. היא דווקא אהבה את האדישות שלי, את
המסתוריות שלי.
זה החזיק חצי שנה, עד שזה נמאס לה. היא בגדה בי. כשהיא נפרדה
ממני, או יותר נכון, אחרי שהיא החזירה לי טלפון סוף כל סוף,
אחרי כמה ימים שלא שמעתי ממנה, היא עשתה את זה בצורה מאוד
פוגעת, היא זרקה קללות באויר, שאני אפס, שאי אפשר לדבר איתי.
לא עזר שאמרתי לה שהיא נגעה לי בלב, שאני אוהב אותה. אז היא
זרקה את הפצצה שכבר יש לה מישהו אחר. "עוד לא נפרדנו אפילו"
אמרתי לה. זה לא עניין אותה יותר מדי...אחרי יומיים הגיעה לי
חבילה גדולה בדואר, כל הדברים שלי שהיו אצלה בדירה.
לאחר כמה ימים התחיל להיות לי טעם של בטון בגרון. הייתי כל כך
כבד שלא יכלתי לקום מהמיטה.
אני חושב שהבנתי איפה בונים. בונים אצלי בלב, את החומה.