זה נכון, שלא כמו רובנו, את לא בחרת אם לגור פה או לא. זה היה
ביתך, בית הוריך. לא חשבת לשניה ללמוד במקום אחר. לא היה פה
אקט של בחירת הטבע על פני הורים וחברים בבית, כי את נשארת
בבית.

אבל זה לא הפחית לשניה את אהבתך למקום, למדבר המדהים הזה.
לשקט, שאהבת אך גם ידעת איך להפר בתעלוליך. לחברים מכל הארץ,
שאיתם עברת השבעה עוד לפני שהכרת אותם, ונשבעתם יחד "בפני אמא
אדמה והמחזור הבוגר בשבועת אמונים שלא תשבר לאהוב ולכבד את בית
ספרנו, להלל ולפאר את חוקיו ומסורותיו באהבה אין קץ". ידעת
שמסורת זו אומרת לתת הכל כולך למחזור שלך, ועוד לפני שהכרת את
טיבם של חבריך לשכבה, אמרת "אני נשבעת", ולעולם לא שברת את
שבועתך. החברים שימים הראו כי מצאת בניהם את אחיך ואחיותיך,
שבנית איתם את העדלוידע הראשונה והשניה, שהצגת איתם את ט"ו
בשבט ופסח, שרקדת איתם בטקס אש מרשים.

אבל לא היית בעדלוידע השלישית ולא תהיי גם ברביעית, את טקס
הזריחה המסורתי של י"ב חווית כצופה מלמעלה ולא כמשתתפת.
איבדת את המשך דרכם של חבריך למחזור, את המשך חייך שלך...

אני לא יודעת אם לשמוח או להעצב ביודעי שמתת תוך כדי הדבר
האהוב עליך ביותר- טיול.
אני יודעת שאני נעצבת על איך שמתת, על השניה שבה החלטת להמשיך
ללכת בחושך, על השניה שבה נפלת.

ששמעתי שמתת לא חשבתי לרגע על איך, חשבתי על למה
               על למה משהי מאיתנו הולכת? ועוד בטיול?
פחדתי ממה שהמוות הזה סימל בשבילי,
ממה שסימל בשביל כולנו.
      למרות שכבר לא הייתי חלק מכולנו.
זה היה סוף עידן התמימות בשבילנו.
סוף לטיולים הלא אחראים, סוף לסיורים בלילה במקומות לא מוכרים
"כדי לשפר ניווט".
כשחושבים, אין זה פלא שקרה מה שקרה, הפלא הוא שזה לא קרה הרבה
לפני.
מה ששמר עלינו עד אז,לא שמר עלינו.
הוא לא שמר על התום והילדות שלך ושלנו, הוא הכריח אותנו בצורה
הכואבת ביותר לפקוח עיניים. אך זה היה מאוחר מידי בשבילך,
העיניים שלך כבר לא יפקחו.

לפני כל טיול, בהכנה לתחקיר בטחוני, אני עוצרת חמש דקות וחושבת
עליך. ואז חושבת על מה שקרה לך. אני חושבת על זה כל בוקר לפני
תחילת הטיול, שניה לפני שאחריות נופלת עלי, אני נזכרת בסוף הכי
נוראי שיכול להיות ליום הזה.
זה התמרור "שים לב" הכי גדול שיכול להיות.
שתדעי שם למעלה
אני שומרת, בודקת, פוחדת, לחניכים, לחברים.
שלא יקרה שוב,
            פה לתמימות שלנו אין מקום.

נכתב ב 18.1 לזכרה של הגר פלמח מחזור כ"ג
       
על ידי אחת ממחזור כ"ד
שתמיד תזכור