'זהו'..
הוא אומר לי בשקט רק שאני פותח את עיניי כלאחר המוות..
'זה נגמר'..
הוא שוב לוחש לי אותו הקול.. ואני, עדיין לא מבין מי הוא, חסר
הבנה כלשהי מי הוא או מה הוא, מה הוא עושה פה בכלל..
'לך לישון...'
הוא שוב מדבר אליי אותו הקול בלחש מרגיע..
ואני עוצם את עיני ומתחיל לעוף.. מרחף..
יכול לראות את המלאכים והעננים, אבל לא לראות, לדבר איתם..
אחרי זה התברר לי שבמצב שבו הייתי גם יכולתי לגעת בהם..
להרגיש אותם..
הרגשתי שגדלו לי כנפיים, גדולות, לבנות, כאלו שלא מרגישים,
משהו כמו הילה כזו שפשוט מרוממת אותך באוויר..
כשפקחתי את העניים, עמדתי על ענן, צועד שם ברוגע, לא יודע למה,
אבל המשכתי ללכת, כל מה שהיה מסביבי זה כחול עמוק, ולבן
מסנוור..
אבל הענן שהייתי עליו.. לא ענן כמו כולם, אותו לקחתי לאן
שרציתי, ניווטתי אותו למעלה ולמעלה, עד שפגשתי אותו..
עד שראיתי אותו.. הסתכלתי בעניים הגדולות והמבינות שלו, אלה
שיודעות הכול.. אבל לא מבינות כלום..
אני לא אוהב לקרוא לו בשמות, זה טפשי לפי דעתי, אבל הוא היה שם
יושב מולי, ואני הסתכלתי עליו בלגלוג, עליו, כמו טיפש גמור
שמנסה להרוג הר בסקילת אבנים..
אבל ידעתי, שאני יכול.. אולי זו הייתה השפעת המצב שבו הייתי..
אבל ידעתי שהוא כבר לא עושה כלום, במקום לעזור ולשנות, הוא
מנסה ללמוד ולהבין, איפה היו הנביאים שלו שכל זה קרה.. שהכול
השתנה ככה...
'אני אחזור אתה יודע, ואני מסוגל לקחת את מקומך..' רציתי את
הכול.. את השמים את העננים ואותו..
'אתה צריך להיות בגובה העניים של כולם, בשביל לדעת מה הם
רוצים, ואם תישב פה כל היום בהלם, לא תעזור בכלום..
ולא הספקתי למצמץ.
והוא, הגדול מכולם, לקח דלי מים, ושפך לי אותם ישר
בפרצוף.....

"תשפוך עליו עוד מים בליאט!"
ששמעתי את זה הוא נעלם..
והכול הוצף מים..
התעוררתי באחת הגינות ליד הבית שלי, לא רחוק, "סוף סוף", שמעתי
כמה אנשים מדברים בינם לבין עצמם וראיתי כמה צללים זזים
מסביבי..
"הפעם הגזמת" שמעתי ואז נזכרתי..
"פאק.." אמרתי והתיישבתי, רוברט עמד מעליי, "יופי גבר, פעם
הבאה אתה תקבור לעצמך את הקבר.." ואז הוא התחיל לצחוק, כמו
שהוא תמיד עושה..
"זה היה מוגזם אה?"
"חפיף אחי, עברנו, קורה לכולם.."
"פעם הבאה אני אהיה שם במקומו, אני אנשוף לו את העשן בפרצוף,
והוא ייעלם כלא היה, בדור הזה הוא נכשל.. אחרי הכול, אתה יודע
מה אני אומר?
פעם הוא היה כמו כולנו, רק צריך להראות לו, שהוא סתם.."
גם הוא כמו כולם.
הוא לא יצליח.. אני רוצה אותו, אני לא אשתף איתו פעולה, ההערצה
שלי אליו יותר מדי לעגנית בשביל זה..
אני אקח אותו, אני אראה לו שהוא טועה, שהכול צריך להיות
אחרת.....

בפעם הבאה שנפגשנו, בגינה, שוב הגזמתי, בכוונה, וניסיתי, רציתי
לראות אותו.. ולא הפסקתי, ופגשתי אותו, נשפתי לו את העשן
בפרצוף...
"מעכשיו, זה בידיים שלי.."
"אני מכיר את הדור הזה, אתה לך תתעסק עם אנשים תנכיים.."
ועכשיו אני מנהל את העניינים..

כי בדור שלנו?
בשביל שהכול יהיה טוב, שהכול יהיה בסדר, שהוא יבין את הדור הזה
כמו שצריך..
גם אלוהים..
צריך לקחת סמים..

ונעלם.