משה מושונוב / גן העדן |
כשבאתי אתך להתנות אהבים
ועין בעין יצרנו חיים.
שאלנו בלי מילים - איה גן העדן ?
וחיפשנו במגע את האושר
בחיטוט לא פוסק בתוכנו.
עד מוצאינו את העצב
שנקרע - התנתק מאתנו.
שקרע מלבנו את הבכי
והוציא מתוכנו מיתר וגם צליל.
ועיננו עיוור בחמת זעם.
עד את האושר בחצרנו
לא יכולנו מלהכיל.
אשמנו גם חמסנו
זדנו גם פגענו.
ואותו ילד - מלאך בן גן - העדן
גדל ונבהל
ונהיה בן - אדם.
משה מושונוב
31/01/02
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|