[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קמתי בבוקר מטושטש. הסתכלתי בשעון והשעה הייתה 6 בבוקר (אל
תתפלאו אני כל יום קם בשעה הזו). הרגשתי עייף כרגיל וקמתי נזכר
שהיום יום שישי ושעדיין לא סוף שבוע רגוע (מי אמר גלגל"צ??)
וצריך ללכת לבית הספר הארור (כן, כן, גם אני שונא בית ספר).
בזמן ששפשפתי את עיניי נזכרתי שנשארתי לבד בבית היות וההורים
שלי בחופשה בצפון יחד עם אחיי (אל תשאלו למה לא הצטרפתי סתם
איזה רגע של הבטחה עצמי אחרי קבלת התעודות שהחלטתי שאני צריך
להתחיל ללמוד...) ואמרתי לעצמי "נו יאללה אני לא הולך לבית ספר
מה כבר יקרה". קמתי וצעדתי למטבח תופס את שקית מזון החתולים
בידיי ויוצא מהדלת לקור המקפיא עם מכנסיי בוקסר וגופייה (אני
ישן עם קצר בחורף אז מה?? בשביל זה יש תנור!!) ישר החתולים
התחילו לילל ואני שפכתי להם מעט אוכל לצלחת והם התחילו לזלול
בהנאה. המשכתי טיפה בחצר כדי לקחת את העיתון שהיה תלוי על עמוד
גבוה ודק בחצר (צלף השליח הזה והעיתון אפילו לא התנדנד) מקלל
את השליח של העיתונאים בזמן שאני קופץ מנסה להגיע לעיתון. אחרי
מספר ניסיונות העיתון נפל ואני נכנסתי פנימה לחום הנעים. פתחתי
את העיתון וראיתי שמכבי נצחה ב-6 נקודות ועלתה למקום הראשון
בבית האירופי (ראיתי את המשחק רק עד למחצית ונרדמתי....נו באמת
אני תמיד רואה) והרגשתי משהו ולא ידעתי אם זו שמחה על נצחונם
או איזושהי אכזבה (תמיד אני ככה יש לי קצת סלידה ממכבי למרות
שזה נחשב פשע לאומי). נשכבתי במיטה השעה הייתה 6:15 אך עכשיו
אחרי שכבר קמתי לא הייתי עייף אז שמתי את הדיסק החדש של ברי
סחרוף "האחר" (דיסק מצויין וזו באמת המלצה ולא איזו פרסומת
זולה חובה לכולם!!!)
על ווליום נמוך ונרדמתי. קמתי למשמע דפיקות על הדלת. קמתי
והסתכלתי בשעון השעה הייתה 11:43 (לא האמנתי שכזה מאוחר במיוחד
אחרי שנרדמתי אתמול בשעה 22:00 בערך) הלכתי בהליכה לא יציבה
לכיוון הדלת. הגעתי לדלת ופתחתי אותה ומולי עמדה בחורה בעלת
שיער שטני-בלונדיני גובה ממוצע עם ג'ינס וחולצה אדומה (נו אז
היא הייתה מדהימה בסדר??). הסתכלתי עלייה המום כאילו לא מבין
ואז היא שאלה -"שלומי נמצא?"
-"מי???" עניתי לא מבין.
-"שלומי גר פה?"
-"לא..." עניתי בקול משולב בצחוק ותוך כדי אני מבין שאני עומד
מולה עם תחתוני בוקסר אז סגרתי על עצמי את הדלת כך שרק ראשי
הציץ מהדלת (אני יודע שאני אידיוט אז מספיק..).
היא צחקה, הבנתי שהיא קלטה. אני גם צחקתי.
-"איזה מספר זה פה?" שאלה.
-"12" עניתי.
-"אכפת לך שאני אכנס (כן, כן תפנית אירוטית אני יודע אז איך
אומרים באנגלית, כל הבחורים : KEEP YOUR PANTS ON) ואשתמש
בטלפון ??"
-"ממש לא..." אמרתי.
היא נכנסה ולפני שהספקתי לשאול לשמה היא קפצה עליי (כן, עליי
מספיק עם הצחוקים שם מאחור!!) ואני הובלתי אותה לחדרי שם עשינו
אהבה עד צאת הכוכבים (ולא, אני לא מוכן לפרט!!).
התעוררתי למחרת שבת בבוקר הסתכלתי על הקיר (אני חייב לדעת המ
השעה תמיד..זו מין אובססיה) והרגשתי את הלב בתוך הביצים:לא
ראיתי שעון!! הסתכלתי על הרצפה מצפה לכך שהוא שבור ואצטרך
להתחיל לנקות אך הוא לא היה שם. קמתי במהר מסתכל סביבי והחדר
כמעט וריק שמתי מכנס ויצאתי מהחדר והבית כולו ריק כמעט לגמרי
(לא צריך את הרחמים שלכם!!) שמעתי קול רכב מבחוץ יצאתי במהרה
והחתולים באו בריצה אליי הסתכלתי לחנייה ושם עמדה משאית ובחלון
ראיתי את אותה בחורה, איתה ביליתי כרגע לילה חלומי, עם זוג
משקפי שמש מסתירות את עינייה (גם אחרי ששכבנו פנייה גרמו לליבי
להחמיץ פעימה) רציתי לצעוק לשמה, אבל לא ידעתי אותו, אז צעקתי
מה שעלה לי לראש -"הלו מה את עושה(אמי הייתה קוראת לקריאה הזו
פושטקית...פולניות נו)??" היא הסתכלה חייכה והמשאית החלה
לנסוע. הסתכלתי שנייה המום (בכל זאת היא מדהימה...אה כן והרגע
היא שדדה אותי!!) רצתי פנימה ומצאתי את התיק שלה ריק. פשפשתי
בתיק ומצאתי את התחתונים שלה (לא, לא חוטיני).
ישר ידעתי מה לעשות (ולא, לא מה שאתם חושבים) והמשכית לפשפש
ומצאתי תוויות קנייה מחנויות שונות שעל כולן היה רשום למעלה
"קניון מול הים אילת" צלצלתי לתומר ואמרתי -" תומר תפגוש אותי
בתחנה מרכזית ותביא הרבה כסף, קונדומים ואת האקדח של אחיך..."

                                    המשך יבוא







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבל סבתא, אני
שונא ברידג'!
את לא רוצה שנצא
החוצה ונשחק אחד
על אחד?







אפרוח ורוד,
נכד למופת (4)


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/2/02 22:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מ ג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה