היה זה קצת אחרי הצוהריים, כשחום היום פג לו ומתנדף באוויר. כל
היום הם התרוצצו לסגור את הנושאים הבוערים שעל הפרק ועתה עמד
ניר להיכנס לעוד דיון חשוב, מאלו שבהם מחליטים אם להוציא עוד
כמה מיליונים על איזה נושא טיפשי מכספי משלם המסים הציבורי.
דן תדרך אותו, כהרגלו לפני כל דיון, למה עליו לצפות, את מי יש
לתקוף - ועוד נושאים חשובים אחרים ברומו של העולם, אך לניר לא
הייתה סבלנות. הדיון צפוי שיהיה מתיש, הוא אמור להתחיל ב-
16:00 ולהמשך לפחות שעתיים, זה עפ"י הלו"ז הרשמי, אך הוא לא
נולד אתמול והוא הספיק לצבור מעט ניסיון כדי לדעת שהוא יהיה בר
מזל אם יצליח לצאת מהדיון לפני 19:00 במיוחד בדיון כגון זה
שנושאו: "חלוקת השי השנתית". הוא ודן ידעו כי אין להם הרבה
סיכוי למנוע הוצאה "זעומה" זו של רבע מיליון ש"ח בשנה, הגם
שמדובר בתקופת קיצוצים כואבת, שכולם מדברים על זה שהמצב קשה
ואין כסף. אבל לקשקושים של חלוקת מתנות שמנהלים בכירים אוהבים
כל כך - לזה תמיד יהיה כסף.

בדיוק היום לפני שנתיים זה קרה לראשונה, טוב לא ממש לראשונה אך
אז חל השינוי הגדול. מס' חודשים לפני אותו יום פרסמו מדענים
אסטרונומים בכירים כי צפוי אירוע מרגש מעין כמוהו - שקיעה של
השמש מעל הים. תופעת טבע זו, לפי הפרסומים מתרחשת אחת לכל 378
שנה בלבד. זה אומר שדורות שלמים לא ידעו מה פירוש המונח
"שקיעה". השמש הייתה מתחילה להאיר אי שם באמצע השמיים ולאחר כ-
12 שעות הייתה "דועכת" אט אט באותה נקודה ממש.
אנשים החלו להיערך לתופעה המוזרה שנקראה בפי המומחים "שקיעה":
זוגות צעירים החליטו להינשא ביום זה, בעלי ממון שריינו מקומות
מראש בבתי המלון שליד הים במחירים מופקעים, היו שהציעו כרטיסי
טיסה לטיסות מהם יראו את התופעה מהאוויר, המשטרה פרסמה שהם
מתכוננים לכך שמס' כתות משיחיות ינסו לבצע התאבדות קבוצתית
בדיוק בשעת השקיעה. בטלוויזיה דיווחו כל יום על ההיערכויות
המיוחדות לקראת היום המיוחד ודיונים פילוסופיים נערכו בין
מומחים שניסו לנבא מה שיארע ביום זה ומומחים הסבירו מפורטות
כיצד התופעה מתרחשת.
היום המיוחד קרב ובא - מקומות עבודה אישרו לעובדיהם באופן חריג
לקחת יום חופש, אפילו הבורסות בעולם, כך פורסם, יושבתו ליום
אחד. ניר ודן, כמו רבים אחרים פינו את כל יומנם מהיום שלפני
ועד היום שאחרי. הם תכננו לקחת את בנות זוגם, שירי וטלי,
להעמיס אוהל וכמה מצרכים וכמיטב המסורת המקומית, לקיים קומזיץ
על חוף הים אי שם בין חיפה לעתלית. כמובן שהיה עליהם לתפוס
מקום הרבה זמן לפני כי עוד כמה אלפים צפויים לעשות בערך את
אותו דבר.
ואכן כמו שעון, בדיוק כפי שהמדענים המומחים צפו, בשעה 17:30
בדיוק עמדה לה השמש מעל המים אי שם בקו האופק הרחוק. לבבותיהם
כמעת ופסקו מלפעום, המעמד היה מעמד קודש כמעט, מאות אלפי אנשים
עומדים כמותם עתה לאורך קו החוף, רובם שלובי ידיים מתבוננים
באופן נוגה בכדור הכתום המדהים הזה שהולך לשקוע לו אט אט מתחת
לקו המים, צבעים שלא הכירו כלל החלו להופיע מולם בשמיים, ומעל
המים: צהוב, כתום, סגול, כחול כהה וכל מה שבינהם. כולם
מרותקים, לא מוציאים הגה מפיהם למשך אותן 5 דקות שבה שקע לו
אותו כדור, אותה מסה של שמש ונעלמה מעבר לים הצלול.

לפני שנתיים התרחשה תופעה מוזרה וחל שינוי, למומחים היה קשה
להסביר זאת, אך לפתע מה שהתרחש אחת ל- 378 שנים, החל להתרחש
יום יום. כן, ממש כך כל יום באותה שעה לערך (עם שינויים קלים
בין העונות) חזרה התופעה האסטרונומית על עצמה.

קיבינימט, קילל לעצמו ניר בחושבו על ההוצאה האדירה שתהיה
כתוצאה מהדיון אליו עמד להיכנס. מחשבות רבות העסיקו את מוחו -
מהיכן ימצא מקור תקציבי לבזבוזים הללו. משתתפי הדיון האחרים גם
הם היו טרודים במחשבות חשובות - איזה שי ראוי שיירכש, כיצד
יחזיקו אותו ומי יהיה אחראי על הביצוע. השעה כבר 5 ומחצה
בקירוב והרוחות סוערות, נציגים שונים רבים בינהם וניר מתעמת
באופן חריף עם סגן המחלקה על נושא המוסר.
דן עסוק בניירת שאליה כמעט ואינו מתפנה במהלך היום, בעוד הוא
חושב על אשתו, טלי, שבאותה שעה בטח תקועה בפקק בדרך אליו כדי
לאסוף אותו מהעבודה.
אי שם בחור שרץ לו על חוף הים כמעט מדי יום מעיף מבט חפוז לעבר
השמש שמתחילה בשקיעתה, עונד את משקפי השמש כדי שלא יסונוור
וממשיך בריצתו.