6.4.1998 בטלפון:

מוטי: 50 שקל???  , מה אתה דפוק לשלם 50 שקל עבור מגדת עתידות
דפוקה שגם ככה לא תעזור לך בכלום.
בני: אבל היא טובה , אני אומר לך היא ידעה בדיוק מה שהולך
לקרות!
מוטי: כמו מה למשל?
בני: היא אמרה שאני אכיר בחורה השבוע ושאני אתאהב בה ובאמת
הכרתי את רותי.
מוטי: אוי, אפשר לחשוב , אתה רווק בן 23 וכמעט כל שבוע אתה
ואני מוצאים חברה וכאילו מתאהבים בה
         עד שבוע הבא.
בני: אבל הפעם זה שונה .
מוטי: כן בטח.
בני: בכל אופן , אני באמת חושב שכדאי שתלך אליה , היא גם אמרה
לי גם שבעוד חצי שנה בדיוק אני אמצא
       עבודה במשרד לעורכי דין וזה למרות שאני מחפש עבודה
כבר כמעט שנה וכל משרות עורכי הדין תפוסות.
מוטי: מאיפה אתה יודע שהיא צדקה?
בני: נחיה ונראה.
מוטי: בדיוק, אז אם זה יתגשם אני אלך אליה ואבזבז 50 שקל.
בני: תפסיק להיות כזה ציני, אפילו שאתה לא מאמין בגורל תלך
אליה רק בשביל הסיכוי והמתח.
מוטי: ולהוציא 50 שקל I don't think so.
בני: תפסיק להיות כזה מרובע ותלך כבר
מוטי: נראה, אבל בכל אופן גורך זה שטויות.
בני: כן, כן מה שתגיד
מוטי: אז ראית את המשחק אתמול בין הלייקרס לסיאטל? אני לא
מאמין ששאקיל קלע 47 נקודות ישר
      בפנים של פייטון.
בני: פייטון הוא הרכז יא דביל , טוב בכל אופן רותי הגיעה אז
יאללה ביי.
מוטי: טוב, טוב תעדיף את רותי עלי . ביי

9.5.98 רחוב נחשולים

מוטי: אני לא מאמין ששיקגו שוב זכתה באליפות. טוב שזה לא קורה
כל שנה.
בני: תגיד, NBA זה כל מה שיש לך בראש?
מוטי: קל לך לדבר , לך יש את רותי
בני: ואגב מדברים על רותי , אמרתי לך שמגדת העתידות ההיא צדקה
ושאני ורותי נישאר, אז מה אתה אומר תלך              
     אליה?
מוטי: כבר דיברנו על זה ואתה יודע את התשובה.
בני: טוב אני מתחפף , אני הולך היום לרותי הביתה ואני חושב
שאולי הלילה זה הלילה אז wish me good luck
מוטי: ok , ביי

בני פנה ימינה בסמטה ומוטי המשיך ללכת ברחוב לכיוון תחנת
האוטובוס, לפתע ראה מוטי את האוטובוס שהיה צריך , קו 47, כבר
בתחנה ועומד לנסוע , הוא החל לרוץ בכל כוחו והרחוב נראה כמו
אורות חולפים לנגד עיניו אך הוא לא הספיק וכשהגיע למרחק 25 מטר
בערך מהתחנה נסע האוטובוס.
"קוס אמוק" מלמל לעצמו מוטי , "יופי עכשיו מה אני אמור לעשות
פה שעה שלמה עד האוטובוס הבא" חשב
ואז שמע מוטי מאחוריו " תודה רבה על הכל , אני מקווה מאוד
שצדקת " .   מוטי הסתובב ומאחורי עמד איש צעיר
שהסתכל מעלה לכיוון מרפסת של אחת הדירות.  מוטי עקב במבטו לעבר
מקום מבטו של הצעיר וראה חלון של
בית ומעליו שלט  "העתיד מפתה אותך? , אם כן תעז להיכנס לביתה
של מגדת העתידות"
"היי, זאת מגדת העתידות שאליה הלך בני" חשב מוטי אז אם אני כבר
כאן. למה לא?"


בביתה של מגדת העתידות

השעה הייתה כבר 8 בלילה והחושך כבר תפס את מקומו של האור
הנאצל.
מוטי נכנס לבנין שהיה ישן יחסית וידע שעליו לעלות 2 קומות כדי
להגיע לביתה או משרדה של מגדת העתידות.
הוא עלה בפזיזות והגיע לדלת עץ שעליה נכתב " מגדת העתידות
שולי"
"שולי???" חשב מוטי, זה לא שם שמתאים למגדת עתידות , לא פלא
שהיא עניה וגרה במקום כזה , גם אני לא הייתי בא למגדת עתידות
בשם שולי אבל בכל זאת here I am.
מוטי התכוון לדפוק על דלת הכניסה כאשר ראה שהדלת מעט פתוחה.
"תכנס מוטי" נשמע קול של אישה מאחורי הדלת.
מוטי המופתע כמעט קבל התקף לב ששמע זאת אך לאחר שהתעשת הוא פתח
בעדינות את הדלת ונכנס לביתה של מגדת העתידות שולי.
הבית היה בית רגיל למדי ולא מואר באורות סגולים ובעשן קטורת
כפי שציפה.
אפשר אפילו לומר שמוטי דיי התאכזב, זו הפעם הראשונה שהוא מבקר
אצל מגדת עתידות והוא ציפה שזה יהיה כמו בסרטים - אפל ומוזר
אבל במקום זאת הוא ראה דירה נקייה יחסית מוארת באור פלורסנט
ואישה צעירה כבת 30 בערת עם שיער שחור וחזות מרוקאית יושבת
מאחורי שולחן עבודה טיפוסי.
"שלום לך" אמרה האישה "תשב תרגיש בנוח".
פתאום זה הבזיק למוטי בראש בזמן שהתיישב " איך ידעת שקוראים לי
מוטי???" שאל בפליאה.
שולי הנידה את ראשה לכיוון ראשו של מוטי ועיניה הראו על ראשו
ואז הוא הבין שהוא חובש את הכובע שעליו נכתב "מוטי הגבר".
"אז אני מבינה שבאת לכאן כדי לחזות את עתידך" אמרה שולי.
"כן, אפשר לומר כך, למרות שאינני מאמין בגורל" ענה מוטי.
"אתה לא חייב להאמין בגורל, אבל תדע שלכל אדם יש גורל שנקבע לו
ברגע שנולד וגורל זה בלתי ניתן לשינוי" אמרה שולי.
"למה את חושבת שיש בכלל גורל" אמר מוטי " הרי אני קובע מה
לעשות ואיך לעשות דברים"
כאשר שמעה מגדת העתידות דברים אלה החלה לצחוק מעין צחוק מטורף
שגרם למוטי צמרמורת " אתה יכול להמשיך ולחשוב כך אבל לבסוף
תראה שאני היא זה שצודקת" אמרה שולי לפתע.
"טוב, אז מה אני אמור לעשות כדי שתחזי את גורלי" שאל מוטי
"דבר ראשון תשלם." ענתה שולי
"קיוויתי שתשכחי מהחלק הזה" אמר מוטי וחיוך על פניו, כאשר פתח
מוטי את ארנקו נזכר שקנה עם הכסף שהיה לו ארוחת צהריים ועכשיו
יש לו רק 20 ש"ח.
"אוי זה נורא מביך" אמר מוטי "שכחתי שיש לי רק 20 שקל"
"אבל יש לך שטר של 50 בכיס החולצה" אמרה שולי
מוטי הסתכל לכיס חולצתו ונוכח לדעת שאכם היה לו בכיסו שטר של
50 ש"ח, "מאיפה זה הגיע" מלמל לעצמו.
מגדת העתידות חייכה והושיטה את ידה.
מוטי נתן לה את השטר ואמר לעצמו "it's my lucky day".
עכשיו , תן לי חפץ ששייך לך " אמרה שולי.
מוטי נתן לה את הכובע שחבש.
שולי הביטה בכובע במשך כשניה ואז כשנגעה בו קפצה ממקומה וצעקה
נפלטה מפיה. "אני לא אמורה להיות עד כדי כך חזקה" מלמלה
לעצמה.
"מה קרה?" שאל מוטי "מה את רואה?"
"אני לא בטוחה שכדאי שאגיד לך" אמרה שולי ופרצופה היה רציני
ביותר.
"אה. אני מבין " אמר מוטי "זה עוד אחד מהתכסיסים של מגדי
העתידות נכון?"
"אני חוששת שמוות איננו סיבה לצחוק" אמרה שולי
"איזה מוות???"  נלחץ מוטי "המוות שלי??? , את יכולה לראות את
המוות שלי???"
"כן, לצערי כן " אמרה שולי " אך אולי לא כדאי שאספר לך"
מוטי, למרות שלא האמין במגדי עתידות ובמיוחד לא באחת כמו שולי
לא פחד במיוחד אך עניין מפתיע זה ריתק אותו.
"ספרי לי" בקש מוטי "ספרי לי הכל"
"איני יודעת כיצד זה יקרה" השיבה מגדת העתידות "אך אני יודעת
מתי זה יקרה, האם אתה בטוח שאתה מעוניין לדעת? זכור כי את
הגורל לא ניתן לשנות."
"כן, ספרי לי" בקש מוטי
"זה יקרה בעוד שבוע מהיום" אמרה שולי בעצב "ב 16.5 בשעה 23.56
בלילה"
"מה???" התרגז מוטי והחל לצעוק "מה את מנסה לעשות כאן, להפחיד
אותי שבעוד שבוע אני אמות??? , אני אדאג ששום דבר לא יקרה לי
ורק שתדעי שאת מגדת העתידות הגרועה ביותר שפגשתי מעודי" המשיך
מוטי בדרכו החוצה.
"זכור את דברי " אמרה מגדת העתידות "אינך יכול להתחמק מגורלך
לעולם" ולאחר הפסקה קצרה המשיכה "ואני יודעת שלא היית אצל שום
מגדת עתידות לפני." אך את זאת מוטי כבר לא שמע מכיוון שהוא כבר
היה המדרגות הבניין יורד בכעס ומקלל את הרגע שבו החליט לעלות
למגדת העתידות.

10.5 בשיחה עם בני בטלפון                 7.07 בבוקר

מוטי: "שלום בני" בקול כועס
בני: "מה קרה? , אתה נשמע מבואס. אתה חייב לשמוע מה אני ורותי
עשינו אתמול כל הלילה."
מוטי: זה לא מעניין לי את התחת כרגע, יש לי רק מחשבה אחת בראש
- 16.5 , 16.5 אני עומדלהשתגע."
בני: "מה , מה קרה?"
מוטי ספר לבני את כל מה שארע לו אצל מגדת העתידות בכעס
ובמהירות.
בני: "אוי, עזוב שטויות , היא בטח טועה." אמר בני בקול הכי
רציני שהצליח למצוא.
מוטי: "אתה חושב ככה?"
בני: "אני בטוח בזה! , אבל ליתר ביטחון אל תצא מהבית ביום שהיא
אמרה"
מוטי: "אתה יכול להיות בטוח בזה".

16.5 מוטי לבד בבית        23.51

OK חשב מוטי לעצמו , זה אמור לקרות בדיוק בעוד 5 דקות אז בוא
נראה אם הכל בסדר :
נעלתי את הדלת, אין אף אחד בבית והתקשרתי למגן דוד אדום ואמרתי
להם להגיע לכאן בדיוק בשעה 23.56
אז אני פשוט אשכב לי כאן במיטה, רחוק מחפצים חדים ואנסה
להירגע.

23.54

קצב הלב של מוטי עלה במהירות והוא התחיל להזיע ולהילחץ , רק
עוד 2 דקות חשב ואז אוכל לתבוע את מגדת העתידות הכלבה המזדיינת
הזאת.
מוטי שכב לו במיטה והרגיש כיצד זיעה קרה וחולנית ממלאת את
גופו. עוד דקה ושלוש שניות חשב.

23.55

בעוד השניות חולפות , מוטי הרגיש לחוץ יותר ויותר אך ניסה
לשכנע את עצמו כמה שזה שטויות. עוד 20 שניות חשב וליבו הלם
במהירות.

צלצול חזק ורועם נשמע בדלת וצעקות "תפתחו את הדלת , כאן מגן
דוד אדום , הוזמנו להגיע לכאן עכשיו!!!"

ליבו של מוטי שהיה לחוץ כל כך לא עמד בהפתעה זו ונעצר.

את מה שקרה לאחר מכן מוטי כבר לעולם לא ידע : הפריצה של דלת
הבית והרופאים הזועקים " יש כאן אדם אחד מחוסר הכרה" אך לאחר
בדיקה קצרה נקבע מותו של מוטי ע"י הרופאים שהוזמנו לביתו.
"את רושמת?" שאל פקיד המחלקה את הפקידה.
"כן" ענתה הפקידה.
"שם הנער - מוטי כהן
שעת המוות - 23.56
תאריך - 16.5.1998
סיבת המוות - דום לב."

16.5.1999

כמה שזה אירוני חשב בני בדיוק כשנה לאחר מות חברו הטוב , בעודו
נמצא במשרד לעורכי דין - עבודה שאותה קיבל בדיוק כחצי שנה לפני
כן. אילו רק מוטי לא היה הולך למגדת העתידות שולי ולא היה
מזמין את מגן דוד אדום.