על המדרכה שכב נער גילו לא היה מעל 16. הוא שכב בגשם הזולף
בסימטה
חשוכה באיישון לילה. הוא דימם, היה לו קר והתחושה כבר החלה
להעילם מגופו,
עברו רק 10 דקות מאז שהם תקעו באלימות את הסכין לאורך ביטנו
של אנדי קצת מתחת לצלעות ועם יציאת הסכין אנדי הרגיש הקלה אך
מייד נפל בעוצמה על המדרכה. הוא שכב על האספלט הקר והגשם שטף
את הדם מפצעו הפתוח. הוא החזיק את בטנו בחוזקה וניסה לקרוא
לעזרה אך שום קול לא יצא מפיו. הוא לא ידע שהוא גוסס.
הוא תהה האם יעל כועסת עליו על זה שלוקח לו כלכך הרבה זמן
לחזור.  הוא רק הלך לקנות חבילת סיגריות מהמכולת אמר ליעל אני
חייב אויר, אני כבר אחזור ויצא מהמסיבה במהירות. הוא אומנם
איבד כל תחושת זמן אך היה בטוח שעבר זמן נכבד מאז צאתו
מהמסיבה.  כרגע הוא חשב עליה, על יעל, הוא תהה האם היא רוקדת
לצלילי המוזיקה ומזיזה את שפתיה בהתאם למלים של השירים. הוא
תהה האם היא חושבת עליו ברגעים אלו, אולי אפילו מתחילה להתגעגע
מעט אליו. הוא אהב להסתכל עליה וברגעים אלה הוא נתקף געגועים
עזים אליה ורצה לראות את שערה הרך ושפתיה.
הוא יכל לשמוע את גלגלי המכוניות הנוסעות בצידה השני של הסמטה
החשוכה את האנשים העוברים במהירות את החיים ממשיכים. והוא נשאר
עדיין באותו הרגע נזכר שוב ושוב איך הם התנפלו עליו בלי שום
הזהרה ובלי שום סימן תקעו את הלהב בגופו בברוטליות מדהימה.
לפתע שמע אנדי קול עקבות ולאחר שניות מספר ראה דמות צועדת
באפלה. האיש התקדם לעברו של אנדי. אנדי חש הקלה הוא ידע
שיימצאו אותו אך כאשר התקרב האיש הבחין אנדי שהאיש מיטלטל מצד
לצד ושבידו הוא אוחז בקבוק.
הוא שיכור.
האיש התקרב לאנדי וראה אותו.
"מה אתה עושה כאן ילד?" שאל השיכור " איבדת את הדרך הבייתה?"
אנדי לא יכל לומר מילה ובקושי לזוז. בקושי רב הרים את סנטרו
מעט אך צנח מייד חזרה.
האיש חייך "נפלת? בטח אתה שיכור כמוני לייפול כך בגשם בסמטה
חשוכה" הוא אמר
"אני יכול לקרוא לשוטר והוא יעצור אותך בשניה, קטין."הוא
לגלג.
אנדי ניסה לדבר להגיד לו, כן כן תקרא לשוטר בבקשה, אך שום קול
לא יצא מפיו הוא שכב שם חסר עונים והסתכל לשיכור בעניו.
השיכור  פירש לא נכון את עיניו של אנדי. "הפעם אני אתן לך לצאת
מזה בקלות ולא אקרא לשוטר" אמר השיכור "אך אם עוד פעם אראה
אותך שיכור אתה בצרה חמורה מאוד!" האיש הסתובב וסימן לאנדי
לשלום והחל ללכת לכיוון השני של הסימטה.
"לא לא אל תלך" צעק אנדי בלוא קול "בבקשה תעזור לי, אני גוסס"
אך האיש רק המשיך ללכת בהרגשה טובה.
יעל אני חושב שאני גוסס, את שומעת אותי יעל, אני חושב שאני
גוסס, אני מפחד יעל, אני צריך אותך, חשב לעצמו אנדי. הוא לא
הבין איך זה קרה, הכל התקדם כלכך מהר וראשו הסתחרר בפראיות.
היה קר ואנדי הרגיש זאת בחלקי גופו שעדיין לא השתתקו מהקור
הרב. הוא רעד בחולשה רבה והוא תהה מה יקרה לאחר מותו ואיך
אנשים יזכרו אותו.
הסימטה נראתה לו לפתע ארוכה מאוד. הוא יכל לשמוע את קול פסיעות
האנשים ברחוב החוצה והתחיל לתהות מי הם, הוא תהה האם היא פעם
ייצא לו להכיר אותם, ותהה מי היה זה שדקר אותו.
הוא ראה את העולם חולף על פני הסימטה, ויותר מכל את החיים
חולפים על פניו ופוסחים עליו.
הוא חש עייפות וחולשה רבה. הוא חש בדידות, רטיבות וקור. עכשיו
הוא כבר ידע שהוא הולך למות, שהוא גוסס. הוא חש עצבות שחייו
הולכים להסתיים בגיל שש עשרה. הוא חש הכל בבת אחת כאילו מעולם
לא ראה כלום, לא עשה כלום, לא ידע כלום. היו כלכך הרבה דברים
לעשות דברים שמעולם לא חשב עליהם.
אני לא רוצה למות עכשיו, עדיין לא חייתי. אמר לעצמו אנדי
הוא שכב בשקט חסר תנועה ונשמותיו הכבדות המתאבקות על חייו
נשמעו חרישית. הוא שכב והאזין לקול הגשם.

היא מצאה אותו שעה לאחר מכן, היא יצאה לחפש אותו התחילה לדאוג
כשראתה שאינו חוזר. כשמצאה אותו היא כרעה ברך לצידו ואמרה
"אנדי, זו אני יעל"
הוא לא ענה לה והיא התרחקה במהירות. דמעות החלו לרדת מעיניה
היא החלה לרוץ לצידה השני של הסימטה ולא הפסיקה לרוץ עד שמצאה
את השוטר.
עכשיו היו שניהם מעל גופתו של אנדי. יעל לא הפסיקה לבכות היא
הסתכלה למטה על אנדי. "הוא מת" אמר השוטר. הם הסתכלו עליו ולא
אמרו מילה.
"עוד שחור אה?!" אמר השוטר
"היא הסתכלה על השוטר ובשקט אמרה "קוראים לו אנדי".
השוטר הוציא עט מכיסו ופתח את המחברת השחורה הקטנה בדף לבן
צחור וטהור הוא רשם באותיות גדולות "שחור" ואז התחיל לכתוב.