אלכס עצמון / סתיו |
אך הם לא עמדו לו,
משב רוח בוגדני היכה בפניו
ועקרו בהיסח דעת.
ובנפלו
זעק.
אך זעקתו האילמת
נבלעה ברחש העלים הירוקים,
ומה ארוכה היתה הנפילה,
נדמה שארכה עידנים,
ואט אט הפחד התהומי
הומר בהשלמה עגומה.
הוא התמסר לרוחות
עד הפגיעה...
...עיניה הבוהקות
נעוצות בעיניו
והוא מוקסם
"ראי מה יפים העלים
הנושרים",
היא חייכה
ונשקה לשפתיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|