זהו משל על חתול ושועל,
חתלתול גרגרן, מתפנק וחמוד,
שועל אדמדם, עצבני ותוקפן.

ביום מן הימים השקים השועל.
ויצא לו ליער לתפוס לו גוזל.
הסתובב וריחרח, חיפש וסרק.
ובסוף מצא לו גוזל קטן ורך.
אך אבוי, איזו ארוחה זו תהא,
אם גוזל זה בגודל עלה?
החליט השועל, הנה רעיון ;
אתפוס גוזל, את הרך הנולד,
שעד שיגדל אעביס אותו קצת.

עם הימים, גדל הגוזל, הצמיח נוצות,
והחל לצייץ שירים, שעל הרוח נישאו.
ובכל רחבי היער התפרסמו.

ממרחק לא גדול שמע החתול
את שירת הגוזל, וחשב לעצמו
''יש לי מזל"
ממשכנו יצא ואת הדלת סגר,
לחפש אחר הגוזל הזמר.

פתאום הבחין החתול בשועל,
ולידו ציפור קטנה,
שעד לא מזמן הייתה גוזל.

השועל בחושבו מתיי את הגוזל לאכול.
הבחין בין השיחים בזוג עיניים בוהקות.

חיש חש הוא חשב,
אוי אבוי אני רעב
אבל את הסעודה אדחה,
ואת הפולש אגרש.

החתול התקרב,
השועל לא וויתר,
יללות וצרחות לא נשמעו יותר.

אך מתוך האבק,
יצאה לה פתאום החיה ששרדה.
ובגוזל הרך שגדל,
זכתה.

(של חבר שביקש שאת יצירתו אפרסם אצלי)