[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גירית הדבש
/
היצירה הגמורה

אין דבר מדהים יותר מחורף גשום.לשבת בבית מתחת לשמיכה עבה,
שוקו חם ואולי אפילו איזה סרט טוב בווידאו. אבל רגע בוא נחזור
למציאות שום בית ושום שוקו ואף על פי שהיה נפלא אם החיים היו
מתנהלים כמו איזה רומן מתקתק של דניאל סטיל, הם נוטים להפריע
באמצע. וביום גשם מטורף כזה, שלא תורם יותר מידיי  לגובה פני
המים בשלולית שלנו, סליחה ימה, אני בדרך כלל מוצאת את עצמי בכל
מקום מלבד בבית. באותו יום הייתי בלימודים, לא נורא יחסית, יש
משהו דיי רומנטי בלצייר דוגמנית עירום כשגשם דופק על גג
הקראוון ומליון תנורים דולקים מסביב-בכל זאת שלא תתקרר ...
ולמרות שזה יכל להיות ממש מדהים אם  היתה מתפתחת אורגיה לסבית
סוערת על רצפת הכיתה-הם גם לא תסריט של סרט כחול. בעצם אני
והדוגמנית, זוהר, נעשינו חברות ממש טובות במהלך הלימודים- נכון
שלא תמצאו אותנו מתנשקות בלהט בסובארו 93 שלה אבל דווקא יכול
מאוד להיות שתגלו שהשיחות איתה הן מהמרתקות. באותו היום היא
התנצלה אמרה שלא תוכל להקפיץ אותי בחזרה, שיש לה התחייביות,
שום דבר מסעיר במיוחד-שיעור פרטי לאיזה ילדון. זה שהיא דוגמנית
לא מרמז על חיי מין סוערים במיוחד, לרב אף להפך. לפעמים אנשים
פשוט צריכים כסף-לא הכל אירוטי כל כך.   אז נתקעתי בגשם.

הבית ספר שלי רחוק כל כך מהתחנה, האוטובוס עובר פעם בשנה-לא
ממש ברור למה ואמא שלי. אמא שלי עשתה כביסה וקווצה כל סוודר
אפשרי, אבל אני לא נלחצתי במיוחד, ממזגן למזגן(סובארו-כיתה
-סובארו) ידעתי שגם ככה אתבשל לי. אז לבשתי שמלה כחולה מיד
שניה עם מחשוףV  עמוק וחזיית תחרה שמציצה מלמטה (אני יודעת שזה
כבר דיי ברור, כבר חצי שנה אני מנסה לפתות את זוהר-בלי יותר
מידיי הצלחה....). אבל בגשם?!? שמלת יד שניה בגשם?!? זוהר נתנה
לי ת'מטריה שלה כמחוות התנצלות או אולי דאגה והשאירה אותי
להתמודד עם הכפרה של ה' על כל שנות הבצורת שהיו,  ומסתבר שהיו
מספיק,  נפלא!   גשם זה דבר מבורך אמרתי לא? ורוח? היא תמיד
נתקעת בדיוק ברגע שלא רוצים אותה ולעולם לא נמצאת איפה שהיא
הכי נחוצה. ובגלל שאהבה היא בדרך כלל דבר הדדי, מסתבר שהרוח גם
לא כל כך אוהבת אותי. לא עברתי חצי דרך והמטריה שלי נותרה ללא
רוח חיים. אני לא מדברת על התהפכיות שבהן לכמה שניות אתה
משוכנע שהרוח צוחקת לך בפנים בזמן שאתה נלחם איתה בנסיון
להחזיר ת'מטריה למצב הרצוי ובדרך נרטב בטרוף. אני מדברת על שלד
שהתפרק וחתיכת בד שמצאה את עצמה מרחפת בחופשיות באוויר אל עבר
עולם טוב יותר. אבל אני? מי אני שיתלונן? גשם כבר אמרתי שאני
אוהבת? והינה כבר הגעתי לתחנה המצופה לא לפני שקיבלתי דרישת
שלום קרירה מהשלולית בכביש (- תודה מרצדס כסופה!).ותוך 40 דקות
של קיפאון דרגה 5,זמן לא רע יחסית,  הגיע האוטובוס המיוחל.

הוצאתי ת'ארנק כדי לשלם, בדרך ראיתי ת'ציורים שלי רטובים כולם
מעורבבים בעצמם-לא יום טוב לצייר בצבעי מים כנראה.. אבל מה כבר
יכול לתסכל אולי אחרי מה שעברתי, אני הרי בגאולה? הרמתי את
ראשי והינה כמו משאלת מוות מולי התשובה. החבר שלי לשעבר- אולי
זה בכלל לא הוא מה שבטוח גרסה משופרת, מרב בלבול כמעט ושכחתי
לשלם לנהג. הנהג האמת לא ממש שם לב...  השמלה שלי נצמדה לגופי
ופטמותי היו זקורות כל כך שחשבתי שהן עלולות לנשור או לפחות
הייתי חושבת אלמלא חשבתי עליו. ניסיתי להתעשת, שילמתי לנהג
והתיישבתי. התיישבתי קרוב, קרוב מספיק שיוכל להריח אותי, קרוב
מספיק כדי שיבחין בטיפות שגולשות לי מהשער לצוואר מתגלגלות על
השדיים ומתמזגות כטיפה בים בחזיית התחרה הספוגה. אבל הוא לא
הסתכל ומי יודע אולי זה בכלל לא הוא. זה חייל, עם שיער קצר!!!
עברה כמעט שנה כנראה אני סתם הוזה. ובכל זאת איך הבחור הזה לא
מסתכל  רק מתוך דאגה של זר או סקרנות אם לא תשוקה הוא אפילו לא
העיף אלי מבט. זה הוא! אני בטוחה שזה הוא! איך אוכל להתבלבל?
הוא אהבתי הראשונה, אהבתי היחידה. גם אם הצבא הפך את הblacker
wanne be   שלי לחייל מהשורה אזהה אותו בכל מצב. אבל אין בזה
שום הגיון, הוא אפילו לא חייך אלי שלא נאמר אמר שלום. הרי עברה
שנה והכל נשכח, כמעט ונסלח, גם אם לא...עברה שנה!?! פתאום הכל
נראה פשוט, אני רק צ'כה לראות באיזה תחנה ירד. אבל הוא לא ירד
בתחנה שלו. האמת שנורא התאכזבתי: גירה אותי לחשוב שראה אותי
ככה נוטפת,הזויה באוטובוס סגרירי.

מצחיק איך פתאום לא היה לי קר אפילו לא הפריע לי הגשם. עליתי
לי במעלה הרחוב אל בייתי. במדרגות לבניין ראיתי דמות גדולה
שכובה, כמעט ונבהלתי, כששמעתי קול חם לוחש בעורפי "זה רק
קיטבג". הסתובבתי לקול המוכר שנשק לי בתשוקה אלימה, הדפתי אותו
מעלי. "כדאי שתעיף את זה מכאן... עוד יפוצצו לך את זה ... זה
נראה כמו חפץ חש...." הוא משך אותי אליו בלא פחות ברוטליות
וסתם לי ת'פה בנשיקה. מצאתי את עצמי מהר מאוד מנשקת חזרה.
כאילו לא עברה שנה, כאילו לא היה שום ריב ,כאילו יש אנחנו.
באותו רגע בהחלט היה. נכנסנו לבניין לא מניחים ידיים אחד
מהשניה  מתוחים תחכים לרגע. מעלית. נשקתי לו והדפתי אותו לקיר,
הוא ליטף את פני, צווארי, כתפיי, החל נושק לצווארי. הבטתי בנו
במראה, נכבה האור. יורד למחשוף תוך שהוא פותח ת'ריצרץ, השמלה
נשארת דבוקה לעורי. הוא מפשיל אותה בעדינות למותניים ונושק
לשדיי  אך משאיר ת'חזייה- תמיד היה לו קטע עם תחרה, יורד
בשיפולי בטני לאט  אל עבר מפשעתי. הוא מכופף, כורע תחתי, מעביר
יד גסה מאימונים ומלחמה בקרסולי, ירכיי, מפשעתי. האור נדלק.
אנחנו מחליפים מבט מבולבל, קולטים, המעלית זזה. אני משתדלת
להתלבש במהירות אבל השמלה דבוקה וקשה לסדר אותה. המעלית נפתחת,
בטרם הבנתי אפילו מאיפה באות הידיים, ומהעבר השני מופיע הבן
השמנמן של השכנים עם חיוך מרוצה על הפנים. בחורה בחזיה זה בטח
הכי הרבה שיצא לו לראות בחיים... לחצתי 2 העיקר לצאת משם הכי
מהר, להכנס לדירה,  העיקר להיות לבד. העפתי אותו לחדר שלי, אני
לא צריכה שגם אמא תתפוס אותנו, הוא זורק אותי למיטה ורקן מעלי
מקלף ממני שאריות שמלה דביקה. אני מעבירה ידיים מתחת לחולצתו
מלטפת ת'גב, הוא מסיר מעליו את בגדיו ונצמד לגופי. נשען על
המיטה הוא מלטף את שיערי הסחוט, אני מעבירה יד קרה אל עבר
זקפתו חופנת באטיות מתגרה תוך שהוא מביט בעיניי בהבעה ממזרה
קורע מעלי את תחתוני ומחדיר לי את איבר מינו. אני משמיעה אנחה
חלושה ונסחפת איתו לסחרור מטורף. כל תודעתי מרוכזת רק בו, בנו,
בפעולה, בתחושה. אני גונחת חזק יותר ויותר ספק גניחה ספק צעקה
וגומרת בין זרועותיו. הוא בתוכי, נופל לצידי מעיף חיוך טיפשי
ונרדם. אני מריחה כמו עוגה מביטה בו חזרה בעיניי שטות.

שוב קמתי מוקדם, בעיית אינטימיות כזו, קשה לי לישון עם אנשים
אחרים, ופורשת את הציורים מאתמול על השולחן. הם עדיין לחים.
זוהר מטושטשת בצבעים בוהקים. היא נראית משתלבת עם הרקע עם
הסביבה כמו חלק בלתי נפרד כמו אורגזמה. הוא קם מעביר מבט
מנומנם מעבר לכתפי ומעיר "ואוו מדהים! איך השתפרת זה יותר
מטכניקה זה...זה..." "תשמע בקשר לאתמול..במעלית, נראה לך
...אתה יודע עם השכן..." "שכחי מזה אחרי מה שהיה פה אתמול לו
ולכל השכונה יש כבר חומר חדש" "אם כבר מדברים על מה שקרה
במעלית, אני לא אוהב להשאיר עבודה חצי גמורה!" הוא הפיל אותי
למיטה והראה לי את נפלאות היצירה הגמורה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יופי, צביקה
הלולן הוציא
אותי ממגירת
הסיפורת שנתקעתי
בה, וישר אחרי
זה דחף אותי
לגאראז'.



אז מה עשית בזה,
טמבל??









אפרוח ורוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/02 12:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גירית הדבש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה