אתה גורם בי התרגשות בחיוכי האהבה
ובעיניך הנוצצות בוערת  להבה

אני קוברת בעצמי רגשות מן העבר
שחור לבן - מנוגדים ובתוכי אותו דבר

אתה שורף את נשמתי
ומשנה אותי והופך אותי וקורע אותי

והאור הוורוד עובר והענן עולה שמימה
ואין כבר ערפל ויש כוכבים בלילה

ובי שלווה פעם נוספת
והלהבה כבתה
ועוד אינני מפנטזת על רגשות של אהבה

ואילו מצידך: מודה, אך מיתנהג כאילו כלום לא קרה
- אחרת התגובה שלך

ואז שוב אני בוכה, שופכת מים על האש
מסיידת מחדש את הקירות של מה שיש

מה שנישאר מנשמתי מתמלא שוב בתיקווה
צבעים ורודים, עיוורים ממלאים אותה - באהבה

אבל הפעם הנוספת בה השלווה תכה
את חפציה אוספת כי אתה לי מחכה
- שוב...