זה היה נוהג קבוע, הולכים לפאב. אני ועומר.
אני בחור ביישן, אבל למרות זאת, אחרי שהאלכוהול היה מתחיל
לזרום בעורקיי, אני מתחיל להשתחרר.
כשאני חושב אחורה, הכל היה קבוע,. כל הפעולות היו חוזררות על
עצמן כל שבוע. היינו יוצאים, עומר היה מתחיל להוריד בירות, אני
כמובן, עם הוודקה, תמיד הלכתי בקיצוניות. הכי חזק, הכי יקר,
הכי משכר והכי מהיר.
הייתי מוריד שני שוטים של וודקה לפני שהייתי משתחרר, אבל
אז...כאילו נהייתי בחור אחר. הייתי מתחיל עם בחורות! וזה לא
דבר של מה בכך...אמרתי כבר שאני ביישן? אבל הוודקה...נו
טוב...הוודקה עושה את שלה. עומר היה בדרך כלל יושב בצד. אני
הייתי ניגש אל בחורה ומתחיל לשוחח איתה. לפעמים זה היה מצליח,
והיינו מדברים הרבה זמן. סך הכל אני איש שיחה מעניין. הידע
הכללי שלי הוא נרחב, אני יכול לדבר כמעט על כל נושא. באיזשהו
שלב (ולעזאזל עם השלפוחית שלי) הייתי קם לשירותים...כרגיל,
טעות.
כשהייתי חוזר, כמעט תמיד, הייתי רואה את עומר יושב ליד אותה
בחורה ומתחיל איתה. היו פעמים שהם כבר היו בשלב חילופי
הטלפונים. היו פעמים שתפסתי אותם מתנשקים.
ככה זה מאז ומתמיד, עומר מאחורי. מחכה שאני אכשיר את הקרקע,
ותופס לי את המקום.
לא יודע למה, אבל השלמתי עם זה. בדרך כלל גם לא הייתי מזכיר לו
את זה. עומר היה מספר לי על הזיונים שלו עם אותן בחורות, על
היציאות שלהם...
רוב הקשרים האלה לא היו מחזיקים מעמד יותר מחודש או חודשיים,
רובם היו נגמרים אחרי הפעם הראשונה שהם היו שוכבים.
תמיד תהיתי מה יש לו שלי אין? נכון, אני נמוך והוא גבוה, הוא
רזה ושרירי ואני שמנמן.
אבל עומר לא היה מסוגל להחזיק שיחה כמוני. הידע שלו הסתכם לרוב
בסוגי מוסיקה שונים.
העניין הזה גם תמיד גרם לי לתהות על טיב המין הנשי...מה נשים
מחפשות בעצם? האם זה מסתכם בבחור גבוה ושרירי? האם לא עדיף
מישהו שגם אפשר לדבר איתו? האם אותו אחד מספיק רק לידידות?
אבל חשוב מכל...למה לעזאזל עומר תמיד מתחיל עם הבחורות שאני
רוצה?!
אבל ככה זה תמיד...עומר מאחורי.

יום אחד הכרתי בחורה, היה קליק די מיידי. נכון, היו דברים שהיו
לנו בהם לא התאמנו. אבל אם מסתכלים על זה בסך הכל, היה בהחלט
בסיס טוב.
זה גם החזיק יותר זמן מרוב הקשרים שלי...היינו ביחד שלושה
חודשים. שזה בהחלט היה שיא מבחינתי.
בסוף אותם שלושה חודשים, החלטנו להיפרד כל עוד אנחנו יכולים
להישאר ידידים.
לא עברה חצי שנה, ופתאום גיליתי שעומר דאג להישאר איתה בקשר.
לא רק שהוא דאג להישאר איתה בקשר, הם ביחד!!!
כן...הייתי בשוק טוטאלי. זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל.
היה לי ריב נוראי עם עומר, וגם עם דורית, הבחורה שהייתה חברתי.
היינו בכאסח לדעתי משהו כמו חודש. לאחר מכן החלטתי שאין טעם
לבכות על חלב שנישפך ויישרתי איתם את ההדורים. לאחר שבועיים הם
נפרדו.
ככה זה תמיד, עומר מאחורי.

מה לעשות, גם להתגייס צריך. רצה הגורל ואני ועומר התגייסנו
ביחד, לאותה יחידה.
בטירונות השתדלתי מאוד להיות חייל מצטיין, אומנם לא הייתי
בכושר הכי טוב, ולא הגעתי ראשון בריצות. אבל התנדבתי כמעט לכל
משימה. הייתי טוב בשיעורים העיוניים, הייתי אחד מהמצטיינים
במטווחים. אגב, עומר, היה בדיוק מקום אחד אחריי בדירוג.
הטירונות הסתיימה והמשכנו במסלול. יום אחד היינו צריכים לצאת
למשימה. חילקו אותנו לכוחות מצומצמים. אני הייתי מפקד הכוח
שלי, עומר היה איתי באותו כוח.
הלכנו בשטח, אני ראשון, מאחוריי...עומר. דואג שאהיה לפניו, כך
הוא יהיה בטוח יותר.
ניתקלנו, נשכבנו על האדמה והתחלנו בקרב יריות. החלטתי שצריך
לזחול לכיוון כוח האוייב ולחפש עמדות ירי טובות יותר. אני
זחלתי ראשון כמפקד הכוח. ועומר...מאחוריי. לאחר קרב של רבע שעה
פתאום היה שקט. חשבנו שכנראה הצלחנו לחסל אותם. אני התרוממתי
ראשון ועומר מיד אחריי. פתאום זיהיתי מחבל במרחק של 25 מטר
מאיתנו...יריתי לעברו, והוא ירה עליי. נפגעתי. עומר חיסל
אותו.
שכבתי בבית החולים כשעומר קיבל את הצל"ש שלו על אומץ לב. זה לא
הפתיע אותי, אני הכנתי את השטח, ועומר קטף את הפירות.
כמו תמיד, עומר מאחוריי.

עומר השתחרר יום אחריי, הלכנו ביחד לחפש עבודה.
אני הייתי עסוק בלרכך את הבוס המיועד. הוא היה נורא נוקשה.
מה עשית בצבא? למה אתה צולע? אתה מעשן? אתה אוהב לעבוד קשה?
דאגתי להרגיע אותו, שהייתי ביחידה קרבית, והצליעה זה זכר
לשירות הצבאי שלי. בסוף הראיון הוא היה נורא מחוייך ומרוכך.
עומר נכנס אחרי לראיון, סיפר לו על הצל"ש ועוד כל מיני
מעשיות.
עומר קיבל את העבודה.
היום אני ועומר לא חברים...
אבל יודע, שלא יעזור כלום. כי ככה זה תמיד, עומר מאחוריי.