היא חשבה שזה עבר לה, והיא בכלל לא רוצה אותו, ואפילו כבר כמה
חודשים היא לא רצתה אותו. וברגע אחד קטן זה חזר אליה, בגל חזק
ושטוף בדידות. הגל נשבר עליה והשאיר אותה פגועה, כמו עם סכין
בלב. פתאום, ברגע אחד, הוא עמד לידה,והיא כל כך רצתה לחוש את
ידיו סביבה. פתאום, ברגע אחד, זה כל מה שרצתה בעולם כולו.
אבל היא לא תיתן לרגשות הטיפשיים האלה להשתלט עליה, החליטה
לאחר שהתאוששה מההלם שהותיר עליה הגל. היא בן אדם שונה מדי
מכדי להיות כמו השאר, שנותנים לרגשות האלה להשתלט עליהם. היא
תמיד נשארת בשליטה מלאה, היא נאורה מכדי להיות מאוהבת.
היא ניסתה לדבר אל הרגשות שלה. פעלה לפי הספרים הסינים עתיקי
היומין ועשתה כל מה שנדרש על מנת להתחבר לרגשותיה, ואז היא
אמרה להם שהיא לא מסכימה. שהיא יודעת בדיוק מה הם מנסים לעשות,
איך הם מנסים להביס אותה בדרך ערמומית שכזאת, ושהיא לא תיתן
לזה לקרות. הרגשות שלה לא הקשיבו לה בכלל, אז היא התחילה לאיים
עליהם. היא איימה שהיא תפגע בעצמה, ואז יכאב להם, לרגשות שלה.
זה קצת הפחיד אותם, אבל הפעם הם היו נחושים ללכת עד הסוף. הם
הכירו אותה טוב מאוד, והם ידעו שאם היא אמרה אז ככה יהיה, אבל
הפעם לא היה להם אכפת. הילדה הזאת תהיה מאוהבת! אפילו אז זה
יכאב להם. יש דברים שאי אפשר לשאת יותר. והם לא יכלו לשאת יותר
את הבדידות. בדידות. הרגש המתועב הזה... לה לא היה אכפת, היא
לא נאלצה להתמודד עם הכאב והמרמור. היא רק היתה צריכה להיות
בשליטה מלאה. תמיד!
אז זה התחיל בזה שהיא לא יכלה לעמוד לצידו יותר. היא לא יכלה,
כי היא התחילה לחוש ולרצות דברים. והיא רצתה לחוש את
זרועותיו... כל כך רצתה.
היא לא נכנעה. עם אש נלחמים באש, היא אמרה לעצמה כשהפסיקה
לראותו כליל כדי לא לחוש כלום. והרגשות הגבירו פעולה. מדי כמה
דקות, החדירו לה בין המחשבות איזו מחשבה עסיסית עליו. אז היא
החליטה להפסיק לחשוב. מהיום, היא רק תקבל החלטות ישירות. אף
אחד לא יתפוס אותה חושבת. אף אחד, החליטה.
הרגשות היו כל כך קרובים לכניעה... הניתוק המוחלט ממנו, מלראות
אותו, מלחשוב עליו... הם גייסו את כל כוחותיהם למתקפה אחרונה.
לקחו את כל החיצים שאספו עוד מרגע שהילדה נולדה וזרקו אותם
בדיוק לאמצע הלב. וזה כאב. לא רק להם, גם לה. פתאום היא
הרגישה, פתאום היא אהבה וכאב לה בלב...
היא תישאר בשליטה! אף אחד לא יקח את עצמאותה ממנה. אף אחד! אז
שניה לפני שהיא הרגישה שהיא לא יכולה להתקיים בלעדיו, היא
ירתה. בדיוק באמצע הלב, איפה שכבר כואב, כדי שיכאב לרגשות עוד
יותר. צריך לקחת אחריות על המעשים וצריך לשאת בתוצאות. הם ידעו
שהיא תפגע בהם, כי כך היא אמרה שתעשה, והיא באמת פגעה. ועוד
איך... הדקות שבאו אחרי הירייה היו הנוראות ביותר שהרגשות אי
פעם חוו. ההפסד, הבושה, המבוכה... כאב להם כל כך. הם חשבו
שהדקות האלה לא יגמרו אף פעם, אבל אחרי זמן מה שנראה כמו נצח
כל הכאב פסק בבת אחת, וכל הרגשות פסקו בבת אחת. והם ידעו
שעכשיו זה באמת אבוד. הילדה הזאת כבר לא תהיה מאוהבת.