בתוך הראש דפיקות פטיש
אני מביט אל המראה,
הדמות שמשתקפת שם
נראית לי עכשיו כל כך קרה
והעיניים החומות שפעם
היתה בהן תמימות,
נראות כאילו עוד שניה
ינזלו על הרצפה.

לו רק יכולתי לספר
מה שעובר במחשבה,
מה שהלב מסתיר בפנים
מלשונה של הסביבה
כי כל צעד קטן מרעיד
את הסלסלה הבטוחה,
שעד לפני מספר שניות
נתנה תחושה כל כך רכה.

כל מילה תדקור פי שניים
אם לא תשמור על עצמך
ומה אני ביקשתי כבר
שלא יקראו לי משוגע?
אם להתפרץ זה שיגעון,
אם האמת היא כבר טירוף
אני לא רוצה להיות שפוי
כי מה זה כבר שפיות?