[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיל עמרן
/
פרנויה

"אני יודעת שזה מגיע לי!, שיקחו אותי מפה כבר!" ענת חשבה בתוך
ראשה.
"פשעת תשלמי..." נזכרה ענת בקול של השופט. "בן-זונה! יום יבוא
ואני אזיין לו ת'צורה" " 7 שנים...ועל מה? על מה יא דביל!!!"
"אני לא מתאימה לכלא!" חשבה לעצמה.

"טוב נו!?!?!, כמה אני יכולה לחכות?!?!" " שיבואו כבר ושיתנו
ת'תרופה הניסיונית שלהם... ושישלחו אותי הביתה... שווה לא? אהה
מירי?" שאלה ענת את מירי...
ומירי שתקה... מעצבנת... רק שותקת.. רק בתוך הראש שלה!
"אני יושבת פה משתגעת והזונה הזו לא עושה כלום... ורק משגעת
אותי ככה עוד יותר... תגידי משהו
מי האנשים האלו? ממשלה שממשלה... רק שיתנו ת'תרופה ושיוותרו על
השבע שנים..."
"תגידי, באמת נראה לך שיוותרו לי על שבע שנים, בשביל איזה
תרופה ניסיונית?" שאלה ענת את מירי...
שקט... לא עונה...
"בא לי לשבור ת'מצלמה הזו! מה הם חושבים ת'עצמם? אלוהים? "
דפקה על השולחן בשתי ידיים וצעקה
"נו!!! לעזעזאל!!!"
ושקט... ומירי עדיין שותקת אבל ממשיכה לדפוק בראש!

ענת קמה וישבה, קמה וישבה... הסתובבה סביב השולחן כבר 100
פעם... והתחילה כבר למשוך לעצמה שערה, שערה מהראש... כאילו שזה
מרגיע...
מקום קטן, סגור, וסתם מעצבן! חשבה ענת... ולא הפסיקה לרגע
לחשוב...
"חם פה... לפני דקה היה לי קר" אמרה ענת והורידה את הסוודר
והחולצה. ונשארה רק עם חזיה... זה אף-פעם לא הפריע לה "שיראו
לה"... אבל הפעם... היא לא הבינה... והתלבשה שוב מהר מהר שלא
יראו לה... "יש מצלמה והזונות רוצים רק לראות לי..." אמרה ענת
והמשיכה להזיע כמו ברז... רק מהעצבים שמסתכלים עליה. ומהשקט
המעצבן הזה של מירי הזו...
היא התחילה לפחד ממירי... "היא בטח איזה מושתלת ששלחו האלו
מהממשלה שממשלה... בשביל לבדוק אם אני בסדר" חשבה ענת בקול
"אבל אני לא!, אני משתגעת פה!"
"שישלחו מישהו ושיתנו ת'תרופה... המ'זויינת הזו... ונלך
הביתה..."

היא משכה בכל הכח בידית של הדלת... אבל היא נעולה... "נו בטח
מה חשבתי..." דפקה עם הרגל!
והתחילה סתם לצעוק! ושוב היה לה קר... אבל היא המשיכה
להזיע...
"אני יודעת שאתם מסתכלים... אני רואה את המצלמה... יא חארות!"
צעקה וזרקה את המאפרה עם כל הסיגריות על המצלמה!

כשהיא נרגעה קצת וישבה על הרצפה... היא חיבקה את הרגליים
שלה... התנדנדה מצד לצד על התחת... וממשיכה לטפטף זיעה...
יושבת בחדר ריק לבדה!
"מה זאת התרופה הזאת? למה אני? ומה זה פרנויה?"
היא קמה שוב על הרגליים דפקה על הדלת וצעקה
"הלו! ת'ביא עוד כדור הרגעה אני משתגעת פה!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני רוצה להתנשק


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/12/00 0:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל עמרן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה