שתי הדמויות לא הפסיקו לכתוב כמעט בכלל. עצרו לפעמים לכמה
שניות כדי להתייעץ קצת, ושוב המשיכו בקדחתנות... על הריצפה
ערמות של דפים מקומטים, וערמות של עטים מהסוג הכי פשוט...
ובפינת החדר מדף עם כמה ספרים עבים, מילון, וסתם אגרטל כחול
ליופי, שמזמן היה צריך להוריד ממנו את כל האבק...
"לאיזה שנה הגעתם?" שאלה דמות שלישית שנכנסה לחדר. "2136 בערך,
עוד מעט מסיימים..." ענתה אחת הדמויות.
"כמה זמן אפשר עוד לחכות?" הדמות השלישית שגם היתה הכי נמוכה,
וקצת שמנה, שאלה בעצבנות.
"עוד קצת, עשינו את הסוף קצת מסובך... עוד מעט... אנחנו נקרא
לך..." אמרה אחת הדמויות.
הדמות הקטנה יצאה מהחדר בחוסר סבלנות.
לאחר כמה רגעים שתי הדמויות אמרו ביחד "זהו!" ומדי נפתחה הדלת,
כשהדמות הקטנה בפתח "נו?" שאלה הדמות...
"מה? זהו סיימנו!" אמרה אחת הדמויות.
"Happy End?" שאלה הדמות הקטנה.
"לא!" אמרו שתיהן ביחד. "איך אפשר?" המשיכה אחת את המשפט.
"טוב, לא משנה..." הדמות השלישית אמרה באנחה.
שלושתן יצאו מחדר הכתיבה, תוך כדי דריכה על כל הדפים והעטים...
ועל כל הבלאגן... ומבלי לשים לב אפילו דרכו על כמה ספרים עבים
(עם תמונה של דינוזאורים בכריכה) שהיו זרוקים על הריצפה.
מביטים לשמיים... בהמתנה...
הדמות הקטנה הרימה את ידה... ושלחה קרן זוהרת לכוון אחד
הכוכבים...
וכך נוצר האדם הראשון.

"יש לי רעיון חדש, משהו מדליק לאללה", אמרה אחת הדמויות
כששלושתן חזרו לחדר הכתיבה.