מי שגדל בבית חילוני כשלי,
בו תרבות יהודית וחילונית בצוותא גרו.
לעולם לא ישכח!
כיצד אבא אותו עם בקר העיר,
לשמע קול בוקע מהרדיו להאזין!
"היום יום ראשון בשבת",
"שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש."
מי שגדל בבית חילוני כשלי,
בו יום כיפור, לא כיום צום ותפילה נשמר.
לעולם לא ישכח!
איך אמא האיצה בו,
ללכת לבית הכנסת הגדול בעיר,
ולתפילת "כל נדרי" להאזין.
מי שגדל בבית חילוני כשלי,
בו בחג הפסח לא הייתה הקפדה,
על איסור חמץ ולפסח הכשרה.
לעולם לא ישכח!
את ליל הסדר.
בו ההגדה, לפי סדר המסובים הוקראה,
(אם כי לא כולה.)
בשילוב קטעי זמרה,  גם הם מההגדה.
עד שעת הארוחה.
מייד אחריה, מציאת האפיקומן,
ומתן ההבטחה לתמורה שהתבקשה.
לאחר הפוגה קלה,
עברנו למשחק החברה -אינטלגנציה.
בו התחרינו:
על ידע  וכושר הפקה,
של מקסימום מילים,
מהמילה שנבחרה.
מי שגדל בבית חילוני כשלי,
בו חג השבועות,
לא כחג מתן תורה,
בבית הכנסת צויין.
לעולם לא ישכח!
את מאכלי החלב,
אשר לכבוד החג, אמא הכינה.
את שולחן החג במפה לבנה כיסתה,
ליד מקומו של כל אחד - ענף ירוק הניחה.
מי שגדל בבית חילוני כשלי,
לעולם לא ישכח!
כי החג בהא הידיעה היה,
יום העצמאות - יום קום המדינה.
בו מרפסתנו:
בדגלים, שרשרות ותמונות קושטה.
להקשיב לברכות מנהיגי האומה.
להאזין לחידון התנך ולצפות במצעד צה"ל,
היה כמעט חובה.
בו הלב רחב ונתמלאנו גאווה.