הייתי חשופה לגשם, חשופה לגמרי
אבל לא ירדה עלי שום טיפה
אז כנראה שלא היה גשם בחוץ
היה רק מבול מבפנים.

הלכתי לאט לאט כי פחדתי לחזור
הלכתי עוד יותר לאט כי לא רציתי להגיע
והרגליים התחילו לשקול הרבה ויותר הרבה
אז נעצרתי באמצע כדי לקחת נשימה קצת... ארוכה להמשך הדרך

ולפעמים הגעגוע והדיכאון כל כך חזקים
שאני שוכחת שאני עדיין בתפקיד של 'האנשים החיים'
ואני מתה מבפנים ומתפוררת מכל הכיוונים
רוצה לעזוב את החיים

ועכשיו הייתי חשופה לא רק לגשם אלא גם לך
הייתי מלא וגם ריקה באותה מידה