הרבה לפני שנולדנו
במקום רחוק ומבודד,
ישנה אגדה שמספרת
שחי שם פעם נווד.
הוא חי לו באופן צנוע,
סופר איך חולפים לו ימיו,
וכולו מלא געגוע
אליה, אהובת חייו.
והוא לא זכר
שערה השחרחר,
והוא לא ידע
מה צופן בחובו
המחר.
זמן רב לא טעם את שפתיה
מאז נשיקת הפרידה,
שכח גם את יופי עיניה
מאז שהפכה בודדה.
יום אחד נשא המדבר
זעקה אחרונה לנווד
"לבדך אתה נשאר,
איננה, כי אבדה היא לעד."
והוא לא זכר
שערה השחרחר,
והוא לא ידע
מה צופן בחובו
המחר.
ומספרת אותה אגדה
שעד היום אובד הנווד,
את יומו ולילו לא יידע,
ומחפש את אשר לו אבד.
והוא לא זכר
שערה השחרחר,
והוא לא ידע
מה צופן בחובו
המחר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.