אנחנו כבר לא ממש חברות הכי טובות. אפילו חברות אנחנו לא באמת.
כבר לא חולקות דברים אינטימיים,לא יוצאות עם אותם האנשים-או
אפילו סתם-רק אנחנו. אין עלינו. פעם זה היה אחרת. הייתי חושבת
שאם תמותי יחרב עלי עולמי, וכנ"ל לגביך-אם אני אמות. עכשיו
משום מה נראה לי שזה לא ממש כך, שאנחנו בקשר מכח האינרציה, שלא
חסר הרבה-בעיקר מה שהזמן והכיוון השונה בחיים יעשו-ושכבר
נתנתק. אולי כמו החברה שאיך שהתחתנה-נעלמה לנו. ואולי לא-אני
לא ממש יכולה לדעת-אבל זאת מין תחושה...

ויש לי סוג של תחושה לפעמים שאת לא ממש צריכה אותי. והרי חברות
זה סוג של צורך. אז את לא צריכה אותי כי יש לך חבר, ואני מקווה
שזה לא יגמר בשברון לב ושאז מאוד תצטרכי אותי-גם בשבילך וגם
בשבילי. כי משום מה אני חושבת שיהיה לי יותר קשה להיות שם
בשבילך, איכשהו נראה לי שגם קצת נמאס לי. בעיקר בגלל שהרבה
פעמים אני מרגישה שאת לא שם בשבילי, ואז כשאת צריכה אותי-זה
ברור שאני שם בשבילך-לשתינו. וזה מתסכל.

תראי-זה לא שאין לי חברות אחרות ואולי באמת זה פאק שלי-אבל אני
מתוסכלת בגלל שאת עיוורת לצרכים שלי, לפעמים (אולי אפילו בלי
כוונה) את פשוט מזלזלת בי, ברגשות שלי, בצרכים שלי. שוב אני
חוזרת-יש לי עוד חברות-אבל איכשהו יש לך מעמד מיוחד ואולי באמת
אני טועה ולא צריכה להעמיד אותך שם-אלא פשוט לתת לך ללכת
לכיוונים אחרים ואם במקרה ניפגש מתישהו-אז סבבה. אבל ברור שזה
קשה לי-הרי הנני כאן-כותבת את הדבר הזה-מנסה להוציא מהסיסטם.
ואת בטח תגידי לי "מה פתאום?" ו"על מה את מדברת?" והרי אני -עם
הזיכרון הדפוק שלי ועם הבעיה שלי לומר דברים קשים בפרצוף-שוב
לא אוכל לתת לך דוגמאות. ואת תחשבי שניצחת-שהוצאת לי את זה
מהראש, ואני אשאר עם זה בפנים.

ומה עושים? איך מסדרים הכל? הרי בסופו של דבר אני חושבת שזאת
לא אשמת אף אחד-לא את ולא אני אשמות במצב הזה. זה מצב טבעי,
ולגיטימי שיקרה, אחרי שמכירים מישהו במשך אני לא יודעת כמה
שנים(מגן-חובה בערך). חלק מהזמן הזה היה משמעותי יותר וחלק
פחות-אבל בסך הכל זה המון זמן-אפילו רוב החיים שלנו. נו-אז
אפשר להאשים מישהו שהוא מיצה איזשהו קטע בחיים שלו? שהוא רוצה
לעבור הלאה בלי להיות תקוע? לא ממש. רק צריך לדאוג שהסיום יהיה
נכון. ואם זה לא באמת סיום, רק תקופת שפל, אז צריך להגדיר את
זה ככה-אחרת כשהמצב לא ממש מובן (לי למשל) יש בעיות. ובעיות לא
פתורות זה דבר שלילי בעיני-ונראה לי שלא רק בעיני. צריך לפחות
לנסות למצוא פתרון, סוג של הגדרה. ואני לא באה בדרישה אליך
שתמצאי לי פתרון-ממש לא. אני חוששת שזה משהו שאני צריכה לעשות
עם עצמי ומה שקורה פה כרגע בכתב זו התחלה של התמודדות שאני
פשוט צריכה לנסות להבין, לראות לאן זה יוביל אותי. ואלי זה גם
יוביל אותך לאנשהו. הלואי...