ולערב היה שולח אותנו ללקט עבורו במלילות. והשדות עודם היו
בוהקים מאוד, טרם שקיעה ואחריה, ולעתים עוד רחשו תכונה רבה
לכאורה של פעמוני צאן ושל מעט חרקים, אולם התכונה מעטה הייתה,
ונשלטה בעיקרה על ידי דומיית המים בבארות, שזהרו והפיזו נוגה
ירקרק מימי מרגיע, מלחכים את שמי השדה בנחשול ירוק דק מן הדק,
נראה לעין מיומנת בלבד, על רקע הזהוב המרצד שבשדה. ויונים היו
עפות מעל ראשינו, ומעל השדה, ומעל הדרכים הנעצמות, וחשנו כיצד
נוסקים חיינו מעלה להצטרף עליהן בעופן עד אי יודע אן. ודעתנו
שחה עלינו בעודנו מתכופפים מאוד ללקט וכתפינו שנצמקו כל היום
חזרו ושחו  עם כל התכופפות והתכופפות. צינת הערב חודרת הייתה
לאצבעותינו בעודן רוחשות מנותקות ממחשבותינו בין הגבעולים, וכל
פועלינו מוכני היה וידוע מראש. תהילת הבארות עטפה אותנו
ונאפפים היינו באותו נוגה ירקרק קדום, ושרויים בו כתמונה סדוקה
ודהויה. ובהתחלה, כבואינו, מתרשמים היינו מאוד, ועינינו צרו
מלהכיל את שִׁפְעת האור שהשדה עוד קרן, כאותן בארות חרבות
דווקא, שעלו על גדותיהן פה ושם, לאו רק ממים, אולם להמשך אפנו
נאטם, ועינינו נסתמאו. רק המגדלים שלמרחוק עוד הייתה להם
נוכחות, והם התערבלו והתקרסלו בזרמת משעולי מדרגותיימו,
מתעגלים וצרים, כשורת שניים מושחזות היטב ולעתים מעבירות
בגבותינו חידודין-חידודין, קורעות במו, ודשות במו. והמגדלים
שטופים היו אור שקיעה, כמו שיניים רחוצות אחר משיח בשחוט דם.
ואז צל גדול מאוד כיסה והאפיל, ואנו המשכנו ללקט והייתה רוח
ליל מפלשת שהדיפה ריח צינה ותחושת מליחות קלה מן הקל. שרירינו
דאבו ואצבעותינו קפאו, אך אנו בשלנו התארכנו למאוד לעבוד.
ובשעות מאוחרות, שעה שאיבדנו את כל תחושתנו, ולקטנו במלילות
כשחור מכונות דיש של ברזל יצוק, וריח העשת עלה מאתנו, ריח פלדת
הקרב והקציר, הייתה הצינה מלחשת על אוזננו, שלא כרויות היו
לשמוע, מלאות עד מקום אפס בקש ותבן ופסיג גרעיני שעורה,
מדמדמות מקור, והצינה לפרוץ את דרכה ניסתה היא, לאמור לנו,
להתדפק  על ראשינו, כי העיר הזאת קרובה לנוס שמה, ושועים לא
היינו. המילים שנפזמו לתוך אוזנינו הרטיטו במעט את גרעיני
השעורים שנתבקעו לצמוח והכו מכת שורשיהם במוחותינו ובעינינו
ובפינו ובאפינו, ואנו שכבנו בשדות בינות הזהבים, טחובים היטב,
ודישנו לצמח. וגבעולי השעורה התענקו מאוד לצמוח ולהסתרג אלי
המגדלים עלי מדרגותימו ועלי פרוזדורימו, ופוררום היטב. ועם בוא
השטפון נתכסינו ונקברנו היטב תחת אדמת טין וטחב, ועם בוא
השדפון נתפורר הכל, ומגדלי מדרגת העיר קרסו עד בלי זכר, ונתפזר
האבק לעמיו ולשונותיו, ואף צמחי המעזבה לדור שם לא העיזו,
והאדמה שמעלינו נתבקעה וקרעי אור זהוב נפקחו אלינו, ואז הקשבנו
להבין, ואז התבוננו לקלוט, כי העיר הזאת קרובה מאוד לנוס שמה.





ניסן התשנ"ט