שלשה ימים חיפשתי את הדרך הביתה, ביום השלישי הגעתי למסקנה כי
אם אפקח את עיני אוכל לראות את הדרך וכך יהיה הרבה יותר קל
ביער העבוט אשר נכנסתי אליו יומיים קודם.
הכל התחיל כשיצאתי מביתו של דודי זיל, מחוץ לביתו היה שדה של
חרציות פרא (הן היו צדות את מזונן לבד). התחלתי לטייל בשדה
כשלפתע שמעתי מתחת לרגלי קול צרוד קורא: "הלו, הלו, תסתכל לאן
שאתה הולך." הייתה זו חיפושית זבל אשר טיילה להנאתה ביער
וחיפשה זבל כנראה. "מצטער" אמרתי בקול תמים. "מצטער אימא שלך
יה מניאק, אז מה אם אני שחורה ועובדת בזבל, אז צריך לדרוך עלי,
לבעוט בי, להשפיל אותי. אתם האשכנזים, כולכם אותו הדבר, חושבים
שאתם בניתם את המדינה הזאת במוח המודרני שלכם, חושבים כי אתם
שיא המודרניזציה, שאתם יותר טובים מאתנו, אז בוא אני אגיד לך
משהו חביבי, אני ואנשים כמוני, שחורים, בנינו את המדינה הזאת,
מהזבל, את הידיים שלנו לכלכנו. בסך הכל איזה אשכנזי אחד אומר
משהו במאה הקודמת על להקים מדינה, וכבר, והופ כולכם, האשכנזים,
בניתם מדינה. אבל שתדע לך שבלעדנו לא הייתה לך מדינה. אתם
הייתם מלכלכים את הידיים? מה פתאום, לא ולא, חס ושלום, חלילה
וחס, אפילו בחלומות הכי רטובים שלי לא הייתי חולמת שאתם
האשכנזיפטים תלכלכו את הידיים. ואתה יודע מה?! אני גם לא בטוחה
שאני רוצה בזה בכלל, שתהרסו את מה שאנחנו בנינו. והילדים שלכם
אוהו יושבים להם בצפון תל אביב, מגדלים שיער, לוקחים סמים ולא
עושים צבא "שהשחורים יכסו לנו את התחת" ככה הם אומרים, והנשים
שלכם ....."
בעוד אני ממשיך להאזין להרצאה מחיפושית זבל קטנה עלתה בראשי
המחשבה: "זהו בדיוק, היא רק חיפושית זבל, שחורה ועובדת בזבל"
..."..בניינים אתם חושבים שבניתם לכם, מהמוח שלכם, בלעדינו לא
הייתם שמים בלוק על בלוק. " "אבל את רק חיפושית זבל"- התפרצתי
לפתע בצעקה אל תוך שטף דיבורה "את לא ממש בן אדם את רק חיפושית
זבל." החיפושית סתמה לפתע את פיה גרדה בראשה וענתה בקול מהוסס
משהו: "אבל אני שחורה." "נכון" עניתי "אבל את בכל זאת חיפושית,
אמנם שחורה ועובדת בזבל, אבל חיפושית." החיפושית שוב השתתקה,
גרדה בראשה, הסתכלה בי במבט מבויש לאחר שבחנה את גופה אל מול
גופי והבחינה בשוני הגדול שבין חיפושיות לבני אדם ופלטה לעברי
בנימה מבוישת: "סליחה", הפנתה את גבה אלי והחלה ללכת.
לאחר כמה צעדים קטנים של החיפושית, כשידעתי שהיא איננה מבחינה
בי, עשיתי אני צעד אחד גדול קדימה ושמעתי מתחת לרגלי את קול
המעיכה: חקווק. ואז לאחר שניקיתי את רגלי משאריותיה של
החיפושית על הדשא הלח והתחלתי לפסוע בשביל המוביל לביתי הגדול
בצפון תל אביב בו הילדים שלי גדלים, מאריכים שיער, לוקחים סמים
מידי פעם ולא מתכוונים ללכת לצבא. בו יש לי אישה מחומצנת שיער,
כלב פודל מפונק ששווה 3000 $  ובריכה ענקית, חייכתי חיוך, מפני
שלמרות שאני חצי תימני קיים בי גם חצי אשכנזי אשר דרך ללא
ייסורי מצפון על אותה שחורה שעובדת בזבל. חשבתי: "על עוד אחת
הצלחתי שהיא רק חיפושית וחיוך אשכנזי גאה מרוח על פני.