New Stage - Go To Main Page

פרוזן מאי
/
שיר ביום הולדתו

"לא הייתה מבוכה ברחובות הקטנים הרצים
אל הים ואפילו את היית
החלטית ונבונה לכמה דקות"

מתוך: שיר ביום הולדתו / יהונתן גפן



הוא קם מהמיטה ומזרועותיי העייפות והחל להתלבש. ורק רעש הגשם
חיפה על השקט הבלתי מוסבר אך המוכר ומילא את החלל.
אז לאן את רוצה ללכת, שאל נער היומולדת, ואל תגידי לי שאת לא
יודעת, לי כבר נמאס תמיד להחליט לאן הולכים ומה עושים ו.
לים, קטעתי את שטף הבליו, בוהה בתקרה. בוא נלך לים. שרועה
הייתי על המיטה הרחבה והשמיכה כיסתה רק את פלג גופי התחתון.
הוא הסתכל עליי במבט משתומם מעט והתכופף בכדי לקשור את שרוכי
נעליו.





הקור בחוץ היה מזמין וגופי התמכר לו ולטיפות הגשם. נכנסנו
למכונית והתיישבנו, אני קצת אחריו, והוא הוציא מכיס המעיל שלו
חפיסת סגריות ומצת. לאחר שהדליק אחת מהן, תחב אותה לפיו ואת
המפתח - לחור. הוא התניע את המכונית, יצא מהחניה והחל בנסיעה
מהירה אך רגועה אל עבר הים.
עברנו בשקט של טיפות על פני בתים ורמזורים וחתולים ושאריות
אנשים. הקפדתי להסתכל על הנוף הסגרירי, אך לא יכולתי שלא להסיט
את מבטי אליו מדי פעם, ולהתחייך בכל פעם שעיניו פגשו את שלי.

עצים חסרי אונים עמדו במערומיהם אל מול הגשם והרוח ועיניי.
והגשם הכה בם מכות רטובות וקצובות, והרוח, מצידה, פשטה במרחב
וקטפה בכוח עלים אחרונים וסחפה אותם איתה למרחקים, והתעללה
בעלי המדרכה באופן דומה. דבר לא חמק ממנה.
לפתע נעצרה המכונית בסמוך לחוף, והים נפרש לנגד עיניי בכל
רוגזו והשתוללותו ואיומיו. השמש המעומעמת, שכוסתה על ידי שכבת
עננים אפורה, החלה לשקוע.

פתחתי את דלת המכונית באטיות, והושטתי את רגלי הימנית החוצה.
פרץ קור פגע בה וצימרר את עורי. לאחר שיצאתי, טרקתי את דלת
המכונית ופרצתי בריצה מטורפת אל הים, משיגה את נער היומולדת
ומשאירה אותו הרחק מאחוריי. יכולתי לדמיין אותו מאחוריי, ממשיך
להלך באטיות ותוהה על מעשיי, עם ידיו בכיסי מעילו. מחשבה זו
גרמה לי להתחייך, כמו משום מקום, וידעתי שהים הבין. שרוכיי
נפרמו במהירות ונעליי נשמטו מרגליי, אך לא חזרתי לאספן. לא שתי
לבי על כך כלל, וכל שהתאוותי לו היה הים.
נעצרתי כאשר הגעתי למקום על החוף בו המים ליחכו את קרסוליי,
ושם פרשתי זרועותיי לצדדים והסתובבתי אליו. הוא הגיע עד אליי
ונשק על שפתיי. ולא היה שקט יותר כי הגשם רק הלך והתחזק והים
קיבל אותו אליו וגעש לעומתו והמבטים ביננו אמרו הכל, כמו היו
שטף מילים שלא ניתן היה להעביר על ידי דיבור, מפאת עומקן.

אז למה בכלל רצית ללכת לים, הוא שאל ונדמה היה לי שהחזיק בו
שאלה זו כבר זמן רב.
פשוט, עניתי לו והבטתי למעלה בזרועות פרושות, משום שיורד גשם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 27/1/02 23:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פרוזן מאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה