"ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי
מכל מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת
מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות" (בראשית ב').

לא משנה לי מה יגידו- אני שונאת את יום שבת! לא סתם שונאת, אני
פשוט מתעבת אותו. אני הייתי מעדיפה שלא יהיה יום שבת. עוד לא
החלטתי את מי אני שונאת יותר את יום שבת או את יום ראשון. נראה
לי ששבת מנצח.

טריליון פעמים אמרו לי שאין יום כמו יום שבת. יש אנשים שפשוט
מצליחים לעבור את השבוע רק בזכות זה שהם יודעיםממש כמו אלוהים,
הם יעבדו שישה ימים וביום השביעי ישנו עד מאוחר. אז זהו שלא!

אין דרך לצאת מהעיניין הזה.. אם לא ישנים עד מאוחר אז מרגישים
כאילו זה היה עוד יום רגיל רק שלא עשיתי בו יותר מדי מה שאומר
שבאותה מידה ממש יכולתי להיות חולה. מצד שני אם קמים מאוחר אז
המחשבה הראשונה היא "מה?! כבר --:--?! איך?! פיספסתי את כל יום
שבת!".

בנוסף לזה יום שבת לדעתי בכלל לא צריך להיות היום האחרון של
השבוע אלא היום הראשון. אני אישית מעבירה את כל יום שבת במחשבה
אחת בלבד: "רק שלא יהיה חושך, רק שלא יהיה חושך, רק שלא יהיה
חושך". ולא, זה לא בגלל שאני מפחדת מהחושך אלא בגלל שהחושך
מבחינתי (בכל עונות השנה אם אתם תוהים) מבשר דבר אחד: עוד מעט
לילה. אם עוד מעט לילה אז עוד מעט הולכים לישון ואם עוד מעט
הולכים לישון אז עוד מעט קמים ואם עוד מעט קמים אז (כוס
אוחתוק) זה כבר יום ראשון!
ואז דווקא ביום שאני רוצה שכל דקה תראה לי כמו שמונה דקות
ושלושים ושתיים שניות השעון מתכווח איתי ומחליט שדווקא היום
אין לו זמן- תרגע אדוני, היום יום שבת- נחים!