הצל שלך
עוקב אחרי.

...אולי, בעצם,
אני אחריו.
ושותקת לך, לעיתים,
ונושכת שפתיים חזק...

טיפה קטנטנה של דם
נשרה על הקמט שלך
(זה שמעמיק
כשאתה מחייך לי.)

ואתה כל כך גבר מולי,
ישותי פוערת עיניים אלייך,
שוטפת רגשות בתשוקה
נקייה כל כך,
מבריאה אותי
מכל הכעסים
(מכל הצלקות,
אותם פסים חרוטים עמוקים בי-
מתפוגגים בליטופך...)


כמה טוב לדעת,
כי תשוב אלי,
אהובי,
יום יום
ללא חרטה.


27/1/02