יום יום כהרגלו היה יוסי (שם בדוי לבקשתו - השם האמיתי המלא
שמור במערכת אצלי) קם  והולך לעבודה, ובדרך פוגש ידידים, מכרים
וותיקים שאפילו לא זכר מאיפה הכירם או סתם אנשים שדיבר איתם
בדרך.

יום אחד בדרך לעבודה שם לב יוסי לדבר שלא הבחין בו קודם- כל
האנשים שהוא רואה בין אם מדברים איתו, עם אנשים אחרים או סתם
כאלה שהולכים או מחכים לבד, לובשים מסיכות על הפנים! חלק
לובשים מסיכות דומות, חלק שונות במקצת אך כולם מסתתרים
מאחוריהן בלי שאפשר לדעת מי נמצא מתחת.
שאל את עצמו יוסי: "מה קורה פה?"  "מה זאת אופנה או טרנד חדש
כמו טאמגוצ'י  או בובות של פיקאצ'ו?"
"לא...לא יכול להיות..." אמר לעצמו, ולאחר זמן מה שחשב על זה
הבין שבעצם לא זוכר מתי כל זה התחיל...
"כנראה מאז ומתמיד אנשים לובשים מסיכות וכולם כל כך רגילים לזה
שאף אחד לא שם לב, או שבעצם אף אחד לא רוצה לשים לב... אבל למה
בעצם כולם מעדיפים להגן על עצמם עם מסיכה?" "מה יש מתחת שכולם
רוצים להסתיר ומה יש במסיכה שכולם רוצים להראות?"

החליט יוסי לבדוק את הנושא והחל לפנות לאנשים ברחוב. הוא ניגש
לאדם מבוגר שהלך במהירות לכיוון מרכז העיר ושאל בטון ידידותי:
"תסלח לי אדוני אולי אתה יכול להגיד לי למה כולם לובשים
מסיכות?"
האיש כיווץ את המצח ואמר בזילזול: "מה זה בדיחה?" "מה אתה רוצה
ממני, אתה לא רואה שאני ממהר...אני בן אדם עסוק!"
יוסי עצר בתדהמה ולא הבין למה איש עם מסיכה דיבר אליו בצורה
מתנשאת שכזו.
הוא החליט להמשיך לנסות להבין את פשר העניין וניגש לשתי בנות
שישבו וחיכו להסעה לבית ספר.
"אולי אתן יכולות להסביר לי מה גורם לכולם ללבוש מסיכה?"
שתי הבנות הסתכלו אחת על השניה ופרצו בצחוק. אחת מהן הגיבה
לשאלה ואמרה: "אולי תלבש גם אתה מסיכה... תצטרף למסיבה...ככה
גם לא יראו את הכיעור שלך." והשתיים פרצו שוב בצחוק.
יוסי נעלב והמשיך ללכת בדרך לעבודה. "אולי כדאי לי לשים מסיכה
כמו כולם...נראה שרק ככה מי שאני מדבר איתו לא יעשה ממני
צחוק."
יוסי שם לעצמו מסיכה כמו כולם והמשיך לעבודה.

וכך עברו ימים שלמים עם המסיכה- יוסי עבד והלך ברחוב רק עם
המסיכה שלו ולאט לאט החל להתרגל לכך. הוא גם שם לב שאחרי הרבה
זמן אנשים באמת מתייחסים אליו הרבה יותר בכבוד, כאילו הוא חבר
במשפחה שלהם עכשיו...

יום אחד לאחר תקופה שלבש את המסיכה, כשהגיע לתחנה בבוקר, ראה
אדם מוזר עומד בלי מסיכה ליד התחנה ומחכה. לא לאוטובוס או
מונית ולא מדבר עם אף אחד. פשוט מחכה לבד בלי שאף אחד שם לב
אליו.
יוסי התעלם ממנו כמו שכולם מתעלמים ועלה על האוטובוס לעבודה.
כשחזר מהעבודה לתחנה בדרך הביתה בערב ראה את אותו האיש עדיין
עומד באותה צורה ועדיין מחכה בלי שאף אחד שם לב אליו. אמר
לעצמו יוסי: "איזה איש מוזר... אולי כדאי לי לשאול אותו איך זה
שהוא לא לובש מסיכה?"
"לא...לא כדאי...אני לא רוצה שיחשוב שאני לא כמו כולם."

לפתע ניגש אליו האיש המוזר בעצמו ואמר: "היי, אפשר לשאול למה
אתה לובש מסיכה?"
יוסי נדהם משאלתו של איש בלי מסיכה ושמע את עצמו עונה: "איזו
מן שאלה טיפשית זאת?" "תעשה לי טובה אל תטריד אותי עכשיו, אני
מספיק עייף גם בלי שטויות כאלה של אנשים!"

האיש המוזר השתתק, ויוסי פנה אחורה והמשיך בדרכו הביתה.