יום שישי בערב, החלטתי לנסוע לבאר-שבע כדיי ליראות אותו בישביל
לאגור כח לעוד שבוע ארוך,הוא אמר שאנחנו צריכים לדבר,זה היה
דיי מוזר כי בדרך כלל הוא לא היה רציני כזה, התישבנו על החומה
ליד הבית שלו,הוא לא רצה שאני יעלה,הוא אמר לי "נימאס לי, את
כל הזמן מסובבת אותי מפה לשם... היית כבר צריכה להחליט אחשיו
זה כבר מאוחר אנחנו צריכים לסיים את הקשר הזה, לא יוצא ממנו
כלום,אהבתי אותך,כניראה שאת לא ממש, אבל אחשיו החלפנו
תפקידים,תותי,זה נגמר".
היום יום שבת בערב חזרתי הביתה,דמעות בעיניים רציתי לדבר עם
משהו, התקשרתי לחברה, אבל היא עסוקה מידי, כתבתי ביומן, זה גם
לא עזר, ידעתי שאני צריכה לבחור בין שלושה אפשרויות,אפשרות אחת
שניראתה לי הכי טובה בזמן שכזה היא להתאבד,אבל חברה שלי הספיקה
להרגיע אותי,רציתי [ועדיין רוצה] מישהו שיהיה לצידי שיהיה
איכפת לו ממני, שיעזוב את הכל כשאני יצתרך אותו, אני עדיין
מחפשת אבל לא מוצאת, אני רוצה לבכות אבל זה ניראה לי מגוכך
לבכות לבד בחדר רציתי שמישהו יהיה איתי,אבל לא היה וכניראה שלא
יהיה.


                לא הייתי קוראת לזה יצירה,רציתי להוריד הכל
                ולספר לכולם מה עובר עלי וזאת הדרך היחידה.