סתם עוד יום של חול, לב ליבו של השבוע והעולם כמרקחה, האנשים
מתרוצצים להם שם בחוץ, מאחרים לעבודה, תקועים בפקקים, תראו כמה
הם עסוקים, כמו נמלים, נמלים עם תואר במנהל עסקים.
רק אנחנו יושבים בבית, מסתלבטים ומנגנים.
השמש הקליפורנית חודרת לה בעדינות אל הבית, מלטפת אותנו.
אנחנו אוהבים את השמש, היא מכניסה אותנו למוזה.
מסתלבטים ומנגנים.
החיים יפים, מאוד יפים, אז אל תבכי אן, אל תבכי, אן אל תבכי.
מסתלבטים ומנגנים, עושים דואט עם השמש, עושים נעים, נעים
באוזן.
לה, לה, להלהלה, לה , להלה.
ריף פה, ריף שם, לא משהו רציני, רק כיף, כיף, כיף.
החיים ארוכים, ארוכים ומגוונים, החיים יפים, ואנחנו מנגנים.
אנחנו לא אנשים כבדים, אנחנו גם לא אנשים קלים, אנחנו באמצע,
אנחנו בינוניים.
אולי בגלל זה לא הצלחנו לפרוץ, אה, מי יודע, שילכו להזדיין,
שכולם ילכו להזדיין.
נו הארד פילינגס, העולם הוא זה שהפסיד.
הפסיד כמה חבר'ה שיעשו לו טוב על הלב, ישבו איתו במרפסת, ינגנו
קצת, ישתו קצת, יצחקו קצת, חבר'ה טובים, מאוד טובים.
אבל החיים ארוכים, ואנחנו ממשיכים, נמשיך לנגן, מי שרוצה ישמע,
ועמוק בתוכו אנחנו יודעים שיש אנשים שמעריכים אותנו, וזה שווה
את הכל.
השמש עדיין שם, צובעת את הצלילים בזהב.
כ"כ שיכורים בשמש של אוגוסט, אני אוהב בחורות כמוך, כי את
ריקה, ואני ריק.
אני לא באמת ריק, אני רק אוהב להגיד שאני ריק, יותר קל ככה,
לפתע נעלם לו כל הנטל הכבד של החברה, הכל נעשה יותר פשוט, את
ריקה ואני ריק, אני ריק, ריק, ריק.
אל תדאגו, אנחנו לא ממהרים.
החיים רצים ואנחנו עומדים. לא ממש עומדים, נשענים. כן, זהו.
החיים רצים ואנחנו נשענים, נשענים על הקיר, עם באז ביד אחת
ומרלבורו ביד השניה.
החיים יפים, או כמה שהם יפים.
מסתלבטים ומנגנים, נהנים מהחיים, נהנים מהחיים, פה ושם נותנים
בראש.
לעזאזל, השמש שוקעת והנה בא לו גשם ארור, גשם ארור.
אז תגידו שלום, ללהקה הפסיכדלית האחרונה, מסטוקטון
קאאאליפורניה.