אחרי תהליך איסוף מוצרים  מתיש ביותר, בו גיליתי שהמוכרנים
החליפו כמעט את מיקומם של כל המוצרים פרט לוודקה ( כנראה שיש
אוכלוסיות שאסור לשטות בהם ). ובני משפחתי עד האחרון בהם העלו
עדכונים ותוספות כאורך הרשימה המקורית .נעמדתי תשוש מול קופה
שנראתה מבטיחה ביותר.לפני עמדה גברת צעירה ונמרצת למראה, אשר
צפיתי שתהיה זריזה יותר מזוג הקשישים עם שני לבן לחם וחלב
מהקניה הקודמת.אז ארך תהליך התשלום כשעה בערך.

הגברת הניחה מוצרים על המסוע שלפני הקופה ואז נזכרה כמובן
בפריט חסר ומייד אצה להשלימו ממדף מרוחק, אשר בגלל עיני
שהתמלאו דם התקשיתי לראותו.הקופאית סיימה לסרוק את המוצרים שעל
המסוע אך הגברת בוששה.לאחר המתנה של מספר דקות צדתי אותה עומדת
עם ערימת מצרכים ביד אחת מדברת בטלפון בלהט.

כשחזרה לבסוף אפילו לא הוציאה מילת התנצלות.
בראותה את המבטים אשר מסמרו את פניה אמרה בחצי הסבר.
מ'לאסות אבא של בעלי ברח מבית חולים.

די חששתי לדבר עם אחת כזו שקרובי משפחה שלה בורחים מבתי חולים
מאיזה בית חולים זה יכול להיות רק בית משוגעים.

אבל אולי הוא הגיע לניתוח פרוסטטה ופתאום קיבל רגלים קרות.

אולי אחרי מסע בדיקות של שנה התגלה שהוא התורם היחידי היכול
להציל את בנה על ידי תרומת כיליה. והוא שכב שם ממתין לניתוח
התרומה בפחד וביסורים עד שברח.

אולי הוא שוכב כבר שנה בבית חולים במסדרון תוך המתנה להחזרת
הבדיקות המתמהמהות שלו , בגלל השביתות החוזרות ונשנות.
את המכונית כמובן הדלקתי בדחיפה.
לאחר שהגברת מהתור הציפה לי שלולית למנוע בחפזונה.