ליום הולדת עשרים וחמש קיבלתי במתנה וסת רגשות. למען האמת
קיבלתי את המתנה מעצמי. וסת רגשות זה לא דבר שנעים לתת למישהו
במתנה, זה כמו מכשיר להורדת שערות מהאף ומהאוזניים. אני לא
מכיר אף אחד שקיבל כזה מכשיר במתנה. וסת רגשות זה מכשיר חדש
יחסית, המציא אותו איזה צרפתי בשם ז'ורז'. לכל הצרפתים קוראים
ז'ורז' או מרסל. הוסת הזה, זה מכשיר קטן יחסית שמורכב משני
חלקים. חלק אחד שנראה כמו קופסא של פילם, רק יותר קטן, דוחפים
לתחת. את החלק השני שנראה כמו שעון, מרכיבים על היד.

 אני מוכרח להודות שהקטע עם התחת קצת מפריע בהתחלה. אבל
מתרגלים וזה אפילו הופך להיות נעים. על החלק שנראה כמו שעון,
יש כפתור מסתובב כמו הווליום במכשירי רדיו ישנים. כשמסובבים את
הכפתור עד הסוף שמאלה יש קליק קטן  שמכבה את המכשיר. כשמסובבים
את הכפתור עד הסוף ימינה יש מין מעצור ואז צריך למשוך את
הכפתור ואפשר להמשיך לסובב. הסיפור הזה של המשיכה הוא אמצעי
בטיחות.  אף אחד לא יודע מה קורה כשעוברים את המעצור. אבל זה
כמו המכוניות היקרות האלה, שאף אחד לא באמת מבין למה הן יכולות
לעבור את המאתיים קמ"ש.

 את הוסת קניתי אחרי שיחה עם חבר טוב, הוא אמר לי שלדעתו יש
לי בעיה. אני אישית לא חשבתי שיש לי בעיה, אבל ככה זה כשמדברים
עם חבר טוב, תמיד צצות בעיות. אז עכשיו יש לי בעיה, אבל זו לא
בעיה כי יש לי וסת רגשות. כשהייתי קטן הייתה לי בעיה של שיניים
עקומות, את הבעיה הזו פתרתי בעזרת פלטה בשיניים. האמת שבכלל לא
חשבתי שיש בעיה, אבל הרופא אמר שזה יהרוס לי את החיים
החברתיים. עובדה שהוא צדק. באמת נהרסו לי החיים החברתיים, כי
הפלטה הורידה לי את הביטחון העצמי, אבל זה היה מזמן.

 לפני חודשיים גם אימא שלי אמרה לי שיש לי בעיה, היא אמרה
שכדאי לי ללכת לראות פסיכולוג. היא אמרה את זה כאילו פסיכולוג
זה חיה שהולכים לראות בגן חיות, אולי זאת הבעיה של אימא שלי.
הלכתי לפסיכולוג וכשנכנסתי הורדתי את הוסת למינימום כדי שהוא
לא יפריע לבדיקה. הרגשתי קצת ריקנות, אבל אני רגיל.
הפסיכולוג היה אחלה גבר, הוא לא דיבר הרבה. בסוף הוא אמר,
שבאמת נראה לו שיש לי בעיה, אבל לדעתו טיפול קצר מאוד יוכל
לעזור. אני חשבתי שהפסיכולוג צודק ושהוא אחלה גבר.

 אחרי איזה עשר פגישות הפסיכולוג אמר שלדעתו אני בן אדם עצור,
שלא מחצין רגשות ושגם כשאני מחצין אז זה לא אמיתי. לא ידעתי מה
להגיד. בלילה חלמתי חלום, חלמתי שאני קונה עוד וסת רגשות.
חלמתי שאני מגיע לפסיכולוג שלי ודוחף לו את הוסת לתחת. חלמתי
שאני מסובב את הוסת עד הסוף ימינה ואז מושך אותו למעלה וממשיך
לסובב. כשקמתי בבוקר נזכרתי בחלום אבל לא הצלחתי להבין איזה
רגש החצנתי בחלום. אולי זה היה רגש הסקרנות, כי נורא מעניין
אותי מה קורה כשעוברים את המחסום בטיחות של הוסת. ואולי זה היה
רגש האלימות שחבוי בי. אותו הרגש שהמורה בכיתה ה' זרקה אותי
הביתה בגללו.

 עכשיו יום שישי בערב ואני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש שאני
קצת מכור לוסת רגשות והאמת שגם קצת התמכרתי לפגישות עם
הפסיכולוג. אני לא יודע אם להיות מכור זה בעיה, אבל בעצם לכל
בעיה יש פתרון. איזה מזל זה לפתרונות שיש בעיות, אחרת אף אחד
לא היה שם עליהם זין. אולי כשאני אדע אני אכתוב על זה ספר,
אולי.