הסיפור שלי.

לכל אחד יש חלום וזהו סיפור מלא חלומות שמתחיל ונגמר כמו כל
סיפור אחר, זהו הסיפור שלי.
"היא הייתה מפחידה ונזל ממנה ריר ירוק וזוהר, היא יצאה ממתחת
למיטה ואז שהיא באה אלי, היא רצתה לטרוף אותי, וממש היא כמעט
טרפה אותי ואז התעוררתי כך סיפר גיל לאמו אחרי הסיוט הנורא
שהיה לו. "תירגע גיל, זהו רק חלום" אמרה אמו. "תחזור לישון".
גיל בלת ברירה חזר לישון.
מאז כל לילה גיל חולם על אותה מפלצת, המפלצת שנוזל ממנה ריר
ירוק וזוהר.

ובאותו זמן, לא באותו מקום, עוד ילד לא הצליח לישון.הילד הזה
הוא אני, אומנם אני לא ילד אבל לצורך הסיפור אני ילד.הילד הזה,
אני, לא הצליח לישון לא בגלל איזה מפלצת ירוקה, או חיזר אדום
אלא בגלל הלילה שהיה לי אתמול.

היא הייתה יפה, עדינה ומושכת יותר מפאמלה אנדרסון בבקיני, אם
הייתי יודע מה אני יכול לקבל לא הייתי מחכה שניה, אבל מהרגל
הלכתי כדרך הטבע והחלטתי קודם לגשת אליה.
כן אני זוכר את זה כיאלו זה היה אתמול, למרות שזה באמת היה
אתמול אבל לא ציפתי שאם כמות האלכוהול ששיתי אני עוד יזכור,
אולי זה היה בגלל שהיא הייתה כל-כך טובה?

היא ישבה שם לבד, כיאלו היא חיכתה שמישהו יפנה אליה, ותאמינו
לי אני לא יודע למה אף אחד לא פנה אליה. אז כמו כל ג'נטלמן או
לפחות גבר משועמם כמוני החלטתי ללכת לנסות את מזלי, טוב אז
בהתחלה המזל לא האיר לי פנים, לכל אחד יש מזל רע לפעמים. טוב
אז לא לפעמים, זה קורה אפילו לעיתים קרובות אבל זה לא משנה מה
שמשנה זה שהיה לי נורא קר אחרי שהמלצר שפך בטעות את הבירה
עלי.הייתי רטוב וקצת כעוס אבל החלטתי שאם היה לי אומץ להגיע עד
לכאן למה שאני לא ימשיך במשימתי.

אז כמו שאמרתי היא ישבה שם, ליד הדלפק, נגשתי אליה ושאלתי אותה
"אפשר להזמין אותך לכוס של בירה?", אחרי זה כמובן התחרטתי 'כוס
של בירה?, מי מזמין אישה לכוס של בירה, אולי היא צריכה לנהוג
אחרי זה?'
תאמינו לי הייתי כל-כך עסוק בלחשוב מה עשיתי לא טוב עד שבכלל
לא שמעתי את התשובה, אני חושב ששמעתי משהו כמו #@!%&)%#!.
"אתה פה?" היא שאלה, "אמרתי שכן אני ישמח לכוס של בירה",
הרגשתי הוקלה מאוד. "שתי בירות, בבקשה", אמרתי לבר-מן וניגשתי
ישר לעניין  "מה שמך?" שאלתי אותה, "את שמי אתה מעוניין לדעת?"
היא שאלה, "בשביל לדעת את שמי אתה תהיה חייב לעבור דרך ארוכה
וקשה או ש..."
"או שמה" שאלתי, נחוש בדעתי לדעת מה האפשרות השניה.
"או שתכנס איתי לחדר פה מאחור ותעשה כל דבר שביכולתך כדי לענג
אותי", הלב שלי פעם, הזין שלי קיבל את הזיקפה הכי גדולה שהוא
קיבל אי-פעם בכל החיים שלי, ובלי היסוס עניתי "אני חושב שאני
הלך בדרך בקלה יותר", "למה אתה מפחד שהדרך השניה תהיה קשה?".
"אני מפחד?, לא אולי את תגידי לי מה היא הדרך השניה ואני יחליט
בעצמי?". "אם אני אגיד לך את הדרך השניה לא תהיה לך ברירה אחרת
חוץ מלבחור בה", חשבתי לרגע הרי במילה אחת יכולתי לקבל את מה
שלא קיבלתי הרבה זמן, אולי שלא קיבלתי אף פעם, ומצד שני יכול
להיות שההצעה השניה יותר טובה?
הייתי תקוע בדילמה קשה, אבל לבסוף החלטתי "אני מעדיף לא
להסתכן, החדר פנוי שם?". "החדר תמיד פנוי וחוץ מזה אני תמיד
יכולה לפנות את מי שנימצא שם", לא שאלתי איך היא יכולה  ולמה
היא כל-כך להוטה אלא העדפתי לשתוק ולתת לה להגיד לי מה יענג
אותה.

החדר היה ריק כמו שהיא אמרה, הוא היה לא מפואר במיוחד. היה בו
כיור, דלת שהיה כתוב עליה "00", מן הסתם שערתי ששם היו
השרותים, מיטה כפולה ותנור חימום. היא הציעה לי להוריד את
החולצה ולהניח אותה ליד התנור, "היא צריכה להתייבש" היא אמרה,
אני חשבתי שזו סתם דרך להוריד ממני את החולצה אבל בכל זאת מה
זה צריך להפריע לי ובמילא החולצה הייתה רטובה מהבירה.
שמתי לב למצעים הם היו נראים נקיים אבל לא היה נראה לי הגיוני
שבמקום כזה כמו במועדון "לשונות רוקדים" יהיה חדר אם מצעים
נקיים. לפני שהספקתי להוציא מילה מהפה היא כבר שכבה שם על
המיטה, "בוא תשכב לידי", היא אמרה. עשיתי כמבוקשה. בלי להרגיש
איך הזמן רץ מצאתי את עצמי ערום כולי ומעלי אישה יפה להפליא
ערומה גם היא.

"נהנית?", היא שאלה, "כן, מאוד", חשבתי אם כדי לי להוסיף היית
נהדרת או את הכי טובה שאי פעם הייתה לי, אבל הגעתי למסקנה
שאולי אני אשאר איתה לעד ואם זה לא היה הכי טוב שהיא יכולה
לתת, למה שנהיה נשואים היא לא תתן לי את מיטבה, העדפתי לא
לחשוב על העתיד כי בכל זאת מה אתה יכול לצפות מאישה, אישה יפה,
אבל עדיין אישה שפגשת לפני...    
"מה כבר רבע לארבע?" שאלתי בהתפעלות. "כן, כל-כך נהנינו עד שלא
הרגשנו שהזמן עבר" האמת היא שלא ידעתי מה לעשות עכשיו אבל אז
נזכרתי שחבר שלי סיפר לי שכל פעם אחרי שהוא גומר זיון הוא
והקורבן, ככה אני מעדיף לקרוא לחברות של החבר שלי, מעשנים
סיגריה 'הסיגריה של אחרי'. למזלי הייתה לי קופסא בכיס של
המכנסיים מלברו-לייט, כל-כך שמחתי שהיה לי מלברו-לייט הפעם,
אני בדרך כלל מעשן נובלס והרי אם היא תראה שאני מעשן נובלס היא
תחשוב שאין לי כסף, לא יודע באמת איך היה לי באותו ערב
מלברו-לייט וגם לא יודע איך נשארו לי בדיוק שתי סיגריות, כנראה
מישהו רצה שזה יקרה ואני מודה לו מאוד. ניגשתי למכנסיים שלפתי
את הקופסא ומשם הוצאתי שתי סיגריות, כמובן הצעתי לבחורה שלידי
סיגריה ואת השניה לקחתי לעצמי, אוי שיט משהו חסר ידעתי את זה
שכחתי את המצית בבית ובגלל זה גם לא עישנתי במועדון, בנבוכה
קלה אמרתי "יש לך אש, שכחתי את שלי בבית", תוך שניה היא כבר
התכופפה לכיוון הג'ינס שלה והוציאה את המצית. לי יש חוק בחיים
אני מודד את האנשים לפי המציות שלהם, לא לפי סוג הסיגריות
שאותם הם מעשנים, הנה למשל אם אני אבקש אש ויציעו לי להדליק
מזיפו אז זה יראה שהבן-אדם מעשן כבר המון זמן והוא מבין בעישון
אבל אם למשל אני אבקש שיתנו לי אש ומישהו יבוא לי אם מצית
פשוטה ומלאה כולה אז אני אבין שהוא בטח רק איזה מתחיל שאפילו
לא השתמש במצית הזאת. אני לא יודע למה אני עובד ככה אבל כנראה
ככה התרגלתי, אני גם לא יודע איך אני אמדוד אנשים שבכלל לא
מעשנים אבל זה ממש לא הפריע לי עכשיו. היא הוציאה מן מצית לא
מוכרת המצית לא נראתה פשוטה אבל גם לא זיפו מהדגם הכי יפה, היא
הייתה משהו באמצע, ואצלי משהו באמצע זה המשהו המושלם, לא יודע
למה אבל ככה זה אצלי אני בן-אדם מוזר. היא הדליקה לי את
הסיגריה ואחר-כך הדליקה לעצמה והחזירה את המצית בחזרה לג'ינס.
"את חייבת לי משהו", אמרתי. "אה כן, שכחתי" היא ענתה, "שמי הוא
דניס. מה שמך?", "שמי הוא רן אבל האמת היא שלמרות שזה ישמע
חצוץ, הייתי רוצה יותר לדעת מה היא האפשרות השניה שהייתה לי?",
"האפשרות השניה שהייתה לך היא לבוא איתי לבית שלי ולראות במה
אתה יכול לעזור לי שם", "רגע, רגע לא אמרנו שעכשיו את מגלה
לי"
"אמרנו שאני מגלה לך מהו השם שלי ומהי האפשרות השניה", "טוב אז
איפה את גרה?"
"לא רחוק, כמה בלוקים מפה", "מה את מדרום ת"א?" שאלתי
בפליאה."למה את שואל?"
"האמת היא שאני לא יודע למה שאלתי, את פשוט לא נראית לי הטיפוס
שיגור פה בפלורנטין" עניתי. ובאמת היא נראתה כמו איזה צפונבונה
מרמת אביב. "אז כן, אני גרה פה, אתה רוצה לקפוץ אלי?"
חשבתי לשניה קיבלתי זיון טוב השאלה היא אולי היא מטורפת, ועוד
שאלה נשאלת למה לי ללכת אליה הרי קיבלתי את מה שרציתי.
"למה לא" עניתי, לא מצאתי משהו אחר לעשות בארבע בבוקר.

נסענו במשך 2 דקות במכונית שלי."הנה זה פה אתה יכול לחנות",
היא אמרה. חניתי את המכונית.
התפלאתי מעצמי שאחרי ששתיתי 4 כוסות בירה אני עדיין יכול לנהוג
מצוין כתמיד.

נכנסנו לדירה, הדירה הייתה חשוכה מאוד, דניס הדליקה את האור של
המטבח, שבזכותו היה אפשר לראות חצי מהסלון הקטן, את דלת
השירותים ואת המרפסת. "אתה רוצה קפה?" דניס שאלה. "כן, למה
לא?" הרי אנחנו עכשיו בבוקר אז אני משאר שקפה יהיה דרך מצוינת
לפתוח את הבוקר.
"אימא" נשמע כל של ילד מהחדר שהנחתי שהיה החדר של דניס. חשבתי
לעצמי אולי אני כבר רואה את העתיד ומדמיין שיש לי ילד מדניס
והוא מתרוצץ וקורא לה 'אימא, אימא'.
טעיתי... ובגדול...
אחרי כמה שניות הופיע ילד, לפי מה שראיתי היו עליו לפחות 4
שנים הוא חזר ואמר "אמא?", דניס הסתכלה עלי ואחר-כך ניגשה עליו
ואמרה לו גיל תחזור לישון "אבל אימא היא הייתה שם, היא מפלצת
שמזילה ריר ירוק וזוהר, והיא באה ממתחת למיטה שלי", דניס
ציחקקה ואמרה לו "גיל שוב החלום הזה?"...


מאותו לילה אני ודניס ביחסים לא מוגדרים, אני חושב שגיל התחיל
לחבב אותי כנראה בגלל שהצלחתי לגרש את המפלצת הענקית הזאת
ממתחת למיטה. אני לא יודע אם אני ודניס נתחתן או אם יהיו לנו
ילדים אבל מה שאני יודע לא הייתי רוצה להתעורר עכשיו ולגלות
שהכל חלום.