לאקוש ד.מ / זכר אהבה |
עת מבטך הישרת אלי- לפנים.
מאז עברו ימים, גם שנים,
דמותי, כבר אינה נשקפת באישוניך.
גם אם יום יבוא ושוב אהיה מושא תשוקותיך,
לא ישטוף את לבי אותו רגש אהבה תמים.
איני עוד אותה נערה מאוהבת בנחלאי בודד, מנירים,
אנא, מחק אותי מחלומותיך.
שוב, לא אעמיק מבט באלו העיניים,
צבען חום כמו אותה אדמה,
ספוגת אהבתנו שהעלתה את חומה.
איננו עוד אותו "זוג משמיים",
האוהבים עד "מעל לאוזניים,"
שותים מכוס האהבה עד תומה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|