שוב אוספת את מחשבותיי
מפזרת עוד שיר,
משתתקת מהפחד שכרוך בחשיפה.
אני במצב חצי רדום,
מנסה להתנתק מהשיתוק.
לא מצליחה, אז שותקת.
לא למדתי לומר את האמת,
לכן השירים,
לכן השיתוק.
זה העונש על השקר,
זה החטא.
גם אתה חטאת,
גם אתה תענש,
אתה משותק ואיתי אתה גם שותק.
עולה בי השאלה בזמן שתיקתך המייסרת-
מי יותר נכה ריגשית- אני או אתה?
התשובה לא נמצאה,
גם אם עבר בין שנינו כבר קיץ אחד וסופו.
"מה עוד יכולתי לבקש באמצע הרחוב?"
או באמצע החורף?
מלבד אולי כומר חילוני שתשלח לי,
אפילו רב מתקבל על הדעת,
בתקווה שבקיץ הבא הוא ימצא את התשובה בשביל שנינו...