[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עפר איילים
/
השתקפות מסעירה

"כהן את כהן שלום", נשמע קול עליז בצידו השני של הקו
יש להם פקידה חדשה! ואיך שהיא נשמעת! כמה מילים וכבר אפשר
לראות בדמיון פנים מאירות, עיניים בהירות מבט ומזמינות...
מעניין איזה גוף יש לה...
-"את לא גילה".
"איזה עיניים טובות יש לך, עם מי אני מדברת?"
-"עופר מחברת נווית. אנחנו לקוחות שלכם. מה עם גילה?"
-"עזבה. למה, אני לא מספיק טובה?"
-"את זה צריך לבדוק ביסודיות"
-"מעניין מה כוללת בדיקה כזו"
-"זה תלוי. תגידי, את נראית כמו שאת נשמעת?" (כמה שזה נדוש
וכמה שזה התאים באותו רגע)
-"איך בדיוק אני נשמעת?"
-"משהו משהו"
-"זהו? בזה מסתכם הדמיון שלך?"
-"רוצה להסתכן עם הדמיון שלי? לא מציע לך"
-"אתה לא מפחיד אותי. קדימה, בוא נשמע. איך אני נשמעת?"
-"חופשי חופשי?"
-"חופשי חופשי, למה מה אתה כבר יכול לעשות לי בטלפון?"
-"תתפלאי"
-"נו, נראה אותך. איך אני נשמעת?"
-"סקסית לאללה"
-"אתה באמת חושב?" היה משהו בקול שלה שנשמע פתאום יותר רציני,
אפילו מבקש?
-"חושב זה כלום, אני מתחיל להרגיש... את צריכה לשמוע את עצמך.
רוצה להגיד שאף אחד לא אמר לך? וחוץ מזה, לא ענית לי. את נראית
איך שאת נשמעת?"
-תבוא ותראה בעצמך".

אולם המכירות הגדול של "כהן את כהן" היה מוכר לי מביקורים
קודמים. דלפקה של הפקידה היה בירכתיו, פונה לחזית. המראה שנגלה
היה מבטיח למדי. שיער שטני גולש, לחיים גבוהות, עיניים מרוחקות
מעט ופה מלא וחושני. הכל ערוך בחיוך רחב וקורן ומבט מזמין. חזה
מלא נשלח לפני בהתרסה, נקיק אפלולי יורד בין שתי גבעות חלקות,
תפוחות ומתוחות, פורץ מתוך מחשוף צנוע יחסית.  החולצה ההדוקה
לעומת זאת, רמזה על מתניים צרות למרות המבנה המלא. הביטחון
העצמי צפן הבטחה גם לגבי השאר.

-"עופר מנווית, דיברנו בטלפון לפני חצי שעה"
-"אתה ממש זריז... נו מה אתה אומר?"
המבט שלה, ישר לעיני הבוחנות, הדגיש עוד יותר את ההזמנה
המתגרה.
-"אולי תקומי, שנראה הכל?"
מבלי להסס שניה, היא דחפה את כסאה לאחור ונעמדה מאחורי השולחן.

נישמתי נעתקה. מכנסי ג'ינס דהויים ושחוקים עד דק אחזו בגופה
המלא בלפיתה עזה, קפלי בד מתוחים נמשכים לנקודת כיווץ אחת,
רומזים בבוטות על האצור מתחתיהם, הרוכסן מציץ, רובו מגולה מתחת
לכיסויו המשוך לצד...
מודעת ללא ספק לאן מתמקד מבטי, נע אגן ירכיה מעט לפנים,
ובתנועה מעגלית עדינה, כמעט בלתי מורגשת, סב על ציר דמיוני
שמרכזו קודקוד קטום של משולש הפוך. כיווצי הבד שינו מעט את
מצבם, נעלמים ונוצרים בהפעילם לחצים משתנים בהתאם, חלקם רק
רומזים בעקיפין על מה שמתחתם, אחרים מבליטים קווי מתאר של אברי
גוף עדינים, דחוסים ולחוצים עד כאב, נלפתים, נמשכים...
ירכיה העגלגלות להתפקע התחככו זו בזו בעדינות, קימורן הפנימי
נסוג מעט כלפי חוץ בהשאירו חלון אור קטן...
-"נו, מה אתה אומר?"
עמדתי כמכושף. בקושי הצלחתי לאסוף את עצמי ולהוציא כמה מילים
מגרוני הניחר: "עדיין לא ראיתי את הכל"
אצלי הישבנים הם העיקר. היקף, נוכחות, משקל (כן, למרות שהכוונה
פשוט לגודל)... כמה שיותר.  צורת החיבור למרום הירך, בידול
ברור מתחתית הגב, חריץ שעושה את כל הדרך...
וכמי שזה מה שמעניין אותו, למדתי כבר לאמוד את הצפוי גם ממבט
חזיתי. אופן הצטיירותם של קפלי המכנסיים בחזית מעיד לא מעט על
מה שאפשר לראות מאחור...
מבט החזית היה מבטיח למדי.
-"תסתובבי רגע?"
היא החלה להפנות את גופה באיטיות מול מבטי, עיניה עדיין
מישירות מבט מתגרה.
לעיתים איטיות יכולה להיות חיסרון. פתאום החלו שני מכשירי
הטלפון שעל שולחנה לצלצל בו זמנית.
"כהן את כהן שלום, רק רגע בבקשה, כהן את כהן שלום..." והיא,
ממש לפני שהתיישבה בחזרה, הפנתה אלי את צידה להרף עין מנדבת לי
מראה חטוף של גבעה תפוחה שעוד מעט תפרוץ מלפיתת מכנסיה, רומזת
לי בהתנצלות שאמתין ומטפלת במיומנות בשתי השיחות, קולה עליז
ומאיר פנים כאילו כלום.
כאילו כלום? אני כמעט מתפוצץ, וזו "כהן את כהן שלום..."!
עוד טלפון ועוד טלפון, קסמו של הרגע הלך והתפוגג. התחלתי
להסתובב בחוסר סבלנות באולם התצוגה, מנסה להעסיק את עצמי בכל
דבר אפשרי בשביל להעביר את הזמן המזדחל.
בשלב מסוים קלטתי שהטלפונים נגמרו. מיהרתי לעבר הדלפק, אך הוא
היה ריק. איפה היא?

"כהן את כהן שלום" עמדה עכשיו מול מראה בגובה מלא שהייתה
מותקנת על עמוד גדול במרכז האולם. כשגבה אלי, בחנה את השתקפות
גופה במראה במבט מעמיק, ידיה מרחפות על ירכיה, תופסות ומותחות
עוד יותר את הבד המתוח.
מיקדתי את מבטי בשני הררי השרירים התפוחים שמתחו מאחור את
מכנסי הגינס, עדין נעים באותה תנועה מעגלית, כמעט בלתי נראית,
מתחככים בינם לבין עצמם בחושניות מטריפה עם כל העברת משקל מרגל
לרגל. שוב קפלי בד מתחלפים...
הסטתי בקושי רב את מבטי, מחפש את עיניה במראה, ולהפתעתנו
שנינו, שניה לפני שנפגשו מבטינו היא אחזה בשתי ידיה בחגורת
המכנסיים ומשכה אותם כלפי מעלה בתנועה סיבובית נמרצת, פעם לכאן
ופעם לכאן...
המראה היה מדהים. במראה שלפניה דש חלקה התחתון של חנות הגי'נס
במה שמתחתיו, מושך, מסיט ולוחץ, ומאחור מלחצו גבעות השרירים
התפוחות החוצה ולמעלה, נאספות אל עצמן בכוח...
מבוכה מסויימת נראתה על פניה כאשר תפסה את עיני הקודחות בגופה,
מדלגות בין האחוריים הדשנים וחזיתה המשתקפת במראה, ועוד יותר
כאשר הבינה מה ראיתי.
היא סבה על עקביה והחלה לצעוד לעבר שולחנה. עיני התמקדו שוב
במשולש הקטום שנע מצד לצד עם כל צעד, קימוריהן הפנימיים של
מרום יריכיה מתלטפים ביניהם בעדינות, קפלי בד תפוחים, מתוחים,
משתלבים בקפלי עור עדינים, ואני ראשי עלי סחרחר.
-"נו, מה אתה אומר"? היציבות הבוטחת נעלמה מעט מקולה. האם
שמעתי בו גם הצטרדות קלה?
-"מטריף זה לא מילה... תעשי את זה עוד פעם?" הצלחתי לפלוט
בגרון ניחר.
לא באמת ציפיתי, אבל ידיה נשלחו שוב לחגורה, והפעם כשהיא פונה
ישירות לעיני, משכה שוב את מכנסיה כלפי מעלה באותה תנועה
סיבובית מטריפה, מרימה ומושכת לכאן ולכאן... "ככה?"

ראשי הסתחרר עלי, כל גופי זימזם והצטמרר. רק נגיעה קטנה היתה
חסרה כדי שהר הגעש הדרוך עד כאב שבחלצי יתפרץ בסילונים עזים
ויציף את תחתוני ברעידת אדמה פורצת סולמות ריכטר. אלא שממש
ברגע זה, כמו בסיפורים הכי סיפוריים, נכנס בעל העסק לאולם
המכירות והמבט המצועף שלה התחלף מיידית למבט ענייני: "אתה רואה
את הדגם הזה?" אחזה בידי והובילה אותי כסהרורי לעבר אחד
המוצגים - "אולי זה יכול להתאים לך גם. מצטערת שאיני יכולה
להראות לך את מה שביקשת..."

לצערי הרב "כהן את כהן שלום" פוטרה יומיים אחרי אותו מפגש קצר
ומסעיר, ונעלמה מבלי להשאיר עקבות, למעט בזיכרוני הקודח.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החומר הוא
מוסיקה שקפאה




רודולף שטיינר
בתגובה לשאלה


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/1/02 1:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עפר איילים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה