פעם, לפני הרבה הרבה שנים, כשעוד הייתי צעיר והרפקתן, טיילתי
באירופה בטרמפים. כבר אז זה לא היה מי-יודע מה נועז. החלוצים
כבר חרשו את אדמות הודו ומיצו את חדוות הפונה, אבל אני הסתפקתי
בעולם המערבי התרבותי.
תוך כדי הטיול בגרמניה, שמעתי שבמינכן העיריה מעמידה בתקופת
הקייץ אוהל ענקי שמשמש מטיילים כמוני ללינה זולה. זה היה משטח
ענקי מקורה, ששרותים ומקלחות מסודרים עמדו לצרכי המתארחים. כל
אחד פרש את שק השינה שלו על שטח פנוי שמצא. וישן.
הרבה צעירים מטיילים מגיעים לשם, אפשר לפגוש, למצוא שותפים
להמשך הטיול... היות ומטרה מוגדרת אחרת לא היתה לי, הפניתי את
פעמי לעבר העיר הגדולה, הגעתי למאהל, נרשמתי או משהו, ויצאתי
לשוטט.

השיטוטים שלי נמשכו ככה מעצמם עד כמעט חצות. כשהגעתי למאהל,
היו רוב דייריו אחוזים בשינה עמוקה. סימפוניית נחירות הרעידה
את יריעות האוהל הענקי. פה ושם היה מישהו עסוק בהתארגנות
לשינה.
לקחתי כלי רחצה ופניתי למקלחות. לשמחתי, המקלחות של הבנים היו
יותר קרובות למאהל. החדר הגדול היה ריק לחלוטין. התפשטתי,
תליתי ונכנסתי לאחד התאים, מכוון לעצמי זרם חזק ורותח כשאהבתי.

בעודי עסוק בחפיפה נמרצת, קלטתי שעוד מישהו נכנס למקלחות,
שמעתי אותו מתפשט, תולה, ואז שמעתי את המיים בתא מולי מתחילים
לזרום. שטפתי, פקחתי את עיני ונשמתי נתעתקה. לא שהיא היתה
איזושהי פצצת מין או משהו, סתם בחורה צעירה, נערית למדי, אבל
עירומה, מטר ממני, רק היא ואני...
היא עמדה בגבה אלי, עסוקה בכיוון המים. שיער שחור קצר, צוואר
ארוך ומעודן, מתניים צרים, עכוזים קטנים, אבל תפוחים, מוצקים
למראה... והרווח, הרווח הגדול בין הרגליים, שמה למעלה, שמנקודת
המבט שלי אמנם לא איפשר לראות פרטים, אבל כבר יכולתי לדמיין מה
תהיה התמונה החזיתית... מה אפשר לראות מנקודה יותר נמוכה...

הייתי אחרי כמה חודשים בהם לא התקרבתי לאף אחת. ניסיתי לשלוט
במחשבתי בתגובה הלא רצונית שהחלה בגופי. התחלתי לחוש בריטוטים
הקטנים שבונים את המתח המלא. במשקל ההולך ונבנה בחזית גופי.
ידעתי כבר שיש הרבה מאוד צעירים באירופה שעירום עבורם אינו דבר
ארוטי אלא טבעי לחלוטין, מצב רצוי, גם בחבורה מעורבת. עד לכאן
הייתי מעודכן. מה שלא ידעתי זה איך מתקבלת תגובה נראית לעין,
תגובה שאין ספק לסיבתה...
למרות הרצון העז לראות עוד, סובבתי את גבי והמשכתי להסתבן,
תוהה אם היא סתם נכנסה למקלחת של הבנים כי זה יותר נוח, או שמא
גם לה זה עושה משהו?
המחשבה שאולי כן, שאולי גם היא עכשיו, מרגישה עירומה וחמה
מולי, ממתינה לרגע שאני אסב את פני אליה ועיני היוקדות יחרכו
את קווי המתאר של גופה? יבחנו בדקדקנות את גבעות השדיים (באמת,
מעניין איזה חזה יש לבחורה הקטנה הזו? קטן, גדול, עומד...
אופס, איך עומד לי, אי אפשר להסתיר כזה דבר...) את הפטמות, את
המשולש השעיר שנבלע בין ירכיים...
אה, אני לא מאמין. היא סתם נכנסה כי יותר קרוב. היא תגמור
להתקלח ותסתלק ואני אוכל להתיז את ההתרגשות שלי לתקרה. זאת
אומרת אם אף אחד, או יותר גרוע, אף אחת אחרת לא יכנסו
בינתיים...

"אקסקיוז מי, אקסקיוז מי..."
היא פונה אלי! מה אני עושה עכשיו? גם קול חמוד יש לה. והיא בטח
עומד עם הפנים אלי...
הבטתי לאחור, משתדל לסובב רק את הצווואר.
היא לא יפה במיוחד, אבל העיניים שלה, וואה, העיניים שלה,
גדולות ומאירות, קורנות פתיחות ותמימות:
"יו הב אי סואפ?"
בטח שיש לי סבון. הוא ביד שלי, אני מסתבן איתו. אני גם אתן לה
אותו, למה לא? אבל היא כאילו ממתינה שאני אגיש לה, זאת אומרת
סיבוב מלא, תורן מתוח לפנים...
זו בעיה שלה. לא אני נכנסתי למקלחת של הבנות, היא נכנסה למקלחת
של הבנים. ואצלנו זה ככה.  כשרואים אישה ערומה עומד לנו. מה
תעשי עם זה?
מה באמת היא תעשה? אולי היא תברח?
היא עדיין מחכה לסבון, המים זורמים בשני התאים, עיני יורדות
למשולש המטרה, שכמו שניחשתי, אינו מסתיים בחוד לחוץ בין
ירכיים. ברווח הנדיב מצטייר סובך קלוש של שער מקורזל, מחפה רק
בקושי על קפלי גוף עדינים, משוכים לאחור, מסתיימים במה שללא
ספק מהווה התחלת אותם ישבנים קטנים ותפוחים...
מה לעזאזל, היא לא יכולה להסתובב עירומה עם כזה גוף ושזה יעבור
בלא כלום. לפחות תראה למה היא גרמה.
סבתי על צירי, ועשיתי את הצעד לתא שמולי כשהסבון מוגש לה בידי
האחת, ואברי הזקוף מתנדנד בהתרגשות במרכז גופי. בטיפות
הראשונות שכבר יצאו אי אפשר להבחין, תודות למים הרבים המטפטפים
ממני, אבל אין ספק בעוצמת הריגוש. הוא מתוח עד להתפקע, רוטט
וחובט בבטני עם כל צעד, עם כל כיווץ שרירים לא רצוני. לא חסר
הרבה להתפרצות הגעשת האצורה בי עכשיו.

"ת'נק יו", היא ראתה, אין ספק. היא מתחילה להסתבן, היא רומזת
לי שאחזור לתאי. לשוני דבוקה לחיכי בעוצמה שאינה מוכרת לי.
בעצם כל גופי משותק. לוקחות עוד כמה שניות עד שהיא מבינה שאני
לא זז.
"איי וויל גיב איט באק טו יו אין איי מיניט", היא מזרזת אותי,
מתעלמת לחלוטין ממצבי הקטטוני בקומות העליונות, והמרוגש בקומת
הביניים.

חזרתי לתאי, תוהה אם לסגור את ברז המים החמים, אם זה יעבוד עלי
בכלל עכשיו, מקלחת קרה...
"חשבתי שהגוף שלי מצא חן בעיניך" (הכל באנגלית, אבל לא צריך
להסתבך יותר מדי) מתגלגלות המילים שלה על גבי.
"מוצא ועוד איך, אבל..." הסתובבתי להזמנה הברורה.
"מה הכי?" עכשיו היא עומדת מולי, עיניה מיישירות מבט לעיני. לא
יודע מאיפה להתחיל, מה להגיד...
תנועה עדינה מסיבה את תשומת ליבי לבוהן ואצבע שממוללות בעדינות
פיטמה קטנה וכהה. אני משותק ומרוגש כאחד, איני מוצא את לשוני,
אבל עיני ממשיכות לקלוט תנועות קטנות, גם של אצבעות היד
השנייה, שעל הירך, מורטות בעדינות שערות מסולסלות, חושפות להרף
עין ריקמת בשר ורדרדה... ושוב...
"הרווח הזה", אני מצליח לאסוף כוחות. "הרווח בין הרגליים שלך
מטריף אותי"
שתי אצבעות נשלחות הרחק לאחור ועולות באיטיות בחזרה למעלה,
מושכות אחריהן שובל קפלים, מותחות, חושפות...
"זה?"
הינהנתי, יודע בוודאות שאני ממש על הסף, שכל נגיעה תגרום
להתפוצצות עזה בגופי, תוהה מתי...
"תתחיל לדבר, או שתשאר כאן לבד" נשמע קולה, הפעם צרוד משהו,
מבקש.
הייתי צעיר מדי לקלוט את כל התמונה, את הצורך שלה, אבל היה לי
מספיק חשוב להבטיח שהיא לא תפסיק.
"גם הישבנים החמודים שלך, אני מת עליהם!"
היא הסתובבה באיטיות, מקמרת את גיווה לפנים, מפנה את אחוריה
כלפי ומעבירה עליהם יד עורגת.  היד השניה, ברווח, לשה, דוחפת
לאחור, שוב מושכת, כשעכשיו אני רואה רק את ההימשכות, את
השפתיים נצמדות, מתפתלות, נילושות...
"אני לא יכול יותר!" גנחתי ולפתתי את הזיקפה המרוגשת, סוחט
מתזים עזים, כושל על מקומי לישיבה על רצפת התא.
"לא יכול להסתכל יותר?" היא שואלת, הבקשה ברורה בקולה הצרוד.
"דבר, דבר" דחקה בי.
עדיין עסוק בזרמים הדועכים באיטיות בכל גופי, עיני דבוקות
לתנועות הקטנות המתרחשות לעיני, התחלתי לחפש מילים יפות לענג
את אזניה.
"מאיפה אתה?"
אמרתי.
"בשפה שלך, דבר בשפה שלך. תגיד הכל, בלי חשבון.  דבר, נו!"
זה היה יותר קל.
"הכוס שלך, איך שהוא זז, מתכווץ, אני רוצה להיות בתוכו"
כיווץ גדול. היד שלי עדיין מחזיקה זיקפה מלאה. מזמן לא קרה לי
שנשארתי ככה אחרי כזה ריגוש.
"עוד, עוד, דבר!"
"הטוסיק הזה זה הדבר הכי יפה שראיתי מימי, כזה עגול ומוצק...,
תפתחי את הרגליים, עוד, תראי לי את הכל, תראי איך עומד לי עוד
פעם, עכשיו כבר לא אגמור כל כך מהר... יו'ר קנט איז סו
ביוטיפול, פוש יור קליט טו דה באק לייק יו ג'אסט דיד" עברתי
לאנגלית, כי נדלקתי מאיך שהיא דחפה בחמש אצבעות את כל ערוותה
למטה לאחור.
חמש האצבעות נלפתו פתאום, חופנות כל מה שאפשר, גופה קפא לרגע
והזדעזע, רגליה נצמדו, סוגרות על ידה בעווית.
"תמשיכי, כמה שאת סקסית ככה. כוסית אמיתית. תראי איך הישבנים
שלך התכווצו, פוש איט אגאין, סקוויז איט, יו אר קילינג מי"
גנחתי וסחטתי אורגזמה נוספת, מרגיש כיצד הגוף שואב את עצמו
החוצה, ליבי פועם בקצב מטורף, עיני על הגוף הנערי שממשיך
ומזדעזע מולי, מודה למזלי הטוב על החוויה, על ההזדמנות לגרום
למישהי עונג כזה, על תחושת הריקון המוחלט, מרגיש צורך עז לחבק
אותה עכשיו, לעטוף אותה בגופי...
"ת'נקס פור דה סואפ", היא מגישה לי את הסבון, לבושה. מתי היא
הספיקה?
"הי, ווייט איי מיניט" - אבל היא נעלמת בחשכת הפתח ומשאירה
אותי עם הסיפור הזה לכל החיים.

תודה.