==============================================
מוקדש בהתרגשות לרחל
היא ניצבת על הבד,
מול חלוני.
אני שומע את קולה.
מנקרת, הומייה,
משחיזה את מקורה.
אני רוצה לאחוז בה,
ואינני יכול.
אני אדם חדש.
רואה צבעים חדים.
שנים עברו מאז
צפיתי ביופיים.
כעת, הלב הולם,
הפה יבש.
כל זאת קורה
כשהיא נושאת קולה.
רוצה מימוש, רוצה ליטוף
רוצה להתקרב.
אני נפעם מהדחיפות,
נרגש - בולם אותה.
בולם אותה? אולי אותי!
נושך שפתי
ומתאפק
מול צוהר יצריי.
הפתיל הוצת, בוער.
שלהבת אש לוחשת.
זורמת אל
הסכנה.
בעוד דקה אהיה אדום
מעבר לבלימה.
הסתר הפתיל, עצור הזרם
הרחק את המגע.
לפני בואה - אחר הייתי...
==============================================
צ.ו.ק. מספר כי לקראת חצות פקדו אותו מכאובים קשים של השראה
ילדותית. לאחר מאמץ ניכר - נולד השיר השני המתייפח, ומיד עבר
הכאב.
צ.ו.ק. רווה נחת. הוא ממתין בעליית הגג להשראה שתחזור.. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.