לפני שהחיים נוצרו לראשונה,
עוד לפני שהעולם נברא,
היה כאוס, הייתה המולה,
ומשפט אחד ומתאר נוצר,
אני אוהב אותך;
אוהב יותר מכל דבר.

במהלך השנים וההיסטוריה,
נבחרו המילים בקפידה;
לא כל אדם גילה את לבו, ואמר,
אני אוהב אותה.

משוררים, סופרים, רצו להמחיש אהבה,
רצו שנרגיש את יופיה,
שנדע את חוזקה;
והחלו במילים יפות, להפיץ אותה.

וכך תיאור רדף תיאור,
ונשיקה רדפה חיוך,
ומילה רכה, תיארה מילה פשוטה,
שכבר לא היו צריכים אותה,
מילה כמו אהבה.

אני אוהב אותך
נשמע כה זול פתאום.
כאילו השקעה נוספת בהוספת ציור אל המילה,
הייהת מוסיפה עוד רגש וכנות,
לאמרה הנדושה,
אני אוהב אותה.

ואולי זה כבר נדוש,
אולי כבר לא מספיק,
אולי לא מרצה, על מילות עבר,
אך זה עמוד השדרה של לבי, זה מה שנשאר;
אני אוהב אותך;
אוהב יותר מכל דבר.