לפני שנים רבות אינספור
בין פתיתי השלג ואדי הכפור
התגוררה נסיכה יפת תואר
בת מושלמת לממלכת הזהר

אותה נסיכה היתה מאוד בודדה
שכן היתה בת יחידה בממלכה מנודה
ועל-כן מצאה נחמה בגן הארמון
והיתה יושבת שעות תחת הפעמון

והיו לה המוני חברים חדשים
ארנבות, צפרדעים ואף נחשים.
עם כולם היתה משוחחת
ואף אחד מהם לא היתה מקפחת.

כך היתה מעבירה את הזמן
בשעות ארוכות בין עצי הגן
עד שגדלה להיות נערה אצילה
(וכמו שאומרים - נראית טוב לגילה)

והוריה? לא ישבו בחיבוק ידיים:
רצו וחיפשו לה חתן בינתיים,
אך כל גבר שהתדפק על דלת חדרה
היא ביקשה שייקחו אותו חזרה.

ויום אחד קר במיוחד
בעוד הקריאה סיפור לקרן-החד
נפל לידה מהשמיים ממש
יצור מכוער, קטן ומעופש

לרגע הביטה בו בחמלה
וכשראתה את פניו ממש נבהלה,
היה זה עטלף כחוש ואפור
שהגיע מארץ חמה היישר אל הכפור.

נטלה היא אותו בזהירות רבה
כיסתה בשמיכה ונתנה לו ריבה
והחביאה אותו מהוריה החשדנים
(לך תסביר עטלף בבית בו ישנים...)

וכשחומו עלה ועיניו פקח
לחש לה בשקט "תודה לך כל-כך"
והיא, שלא קפחה אף חיה מעודה
נשקה על אפו "בבקשה על תודה"

ובין רגע הפך עורו החשוף
לנסיך יפה עיניים (עם אחלה של גוף)
והם נישאו באותו השבוע, כמובן
תחת הפעמון עם כל חיות הגן

לילה טוב, ילדים.