הורה! קראו לשורות המרקדות שיפתחו מעגליהן לחוזר,/
עת לדרוש ועת לחגוג, כי כעת יתהלל כמפתח חוגר! מי ייתן ויהה
לעזרי אדוני, מעלה אביט - /
מר ועצום מבטי הזקור אל הלילה, לעולם לא ינוח. אהובות לי
ברבבות כעת המקום במעגל לי פנו./

עת למנוחה ועת למריבה. הלילה ידע הצורר נחת זרועי! אך קול
אומרי כי הליל יוחזר גופי הרוג./
'מוש לך קול נורא' זעקתי, חזיונות רבים תעתעוני גם אחזוני
מרבית ימי חיי אך לחמתי בעוז./

'הרתע מעלי' זועק לבי בחרון אך מבטי האיום מזרה האימה מבריח
הנשים כזבובים מקיבו /
גם הגברים ברתע מביטים. 'קרבי אינו לראווה! קרב הגבר שבימים
לחם בצבא פוסידון!'/
ויתרתי אף לא לאחד במלחמותי באלים! רוחי מעולם לא נעייפה
התחשלה מבפנים!/
לא אותיר גם אבן אחת בהולכי! העולם אחרי כנבלה חרבה שרוי יהיה
במוות!/
נער את רוחי מעלי, מוות, ושא אותי מקרבי./